שימור המינים והסביבה


שימור מינים סביבתיים

במהלך העשורים האחרונים התפשט חשש שיותר ויותר אנשים חולקים: הישרדותם של מיני בעלי חיים וצמחים מאוימת, בעיקר בגלל הפולשניות וחיזוי המין שלנו. בטור זה ידבר על זה, ומה ניתן לעשות בכדי למנוע מהתופעה האולי ייחודית ובוודאי נדירה מאוד (המגוון הביולוגי של הפלנטה שלנו) להיעלם מהקוסמוס.

נושא שימור הסביבה הוא רחב מאוד וכרוך בתחומי ידע רבים. לא מצליח להתייחס לכולם, הטור יתמקד באותן נקודות שהתרבות המשותפת בנושא אינה מכירה או מזניחה.

המאמרים שלנו

של אדמות נטושות, של יערות, של שטויות

מה שמדהים הוא שרבים מאנשי איכות הסביבה המעוצבים בעצמם, שבחי העבר, בנוסף לגידול בחינם, מטיפים לנטישה של חקלאות אינטנסיבית, לחזור לחקלאות ענפה. אם גם זה היה אפשרי, וזה לא, מכיוון שיש מעט מאוד שטח פיזי להגדיל את השטחים המעובדים, פירוש הדבר היה הסוף המיידי של כל צורות חיי הבר ב ... (קרא את המאמר)


האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע

ל 'האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע, הידוע יותר בקיצור באנגלית IUCN (האיחוד הבינלאומי לשמירת הטבע), הוא ארגון לא-ממשלתי בינלאומי (NGO) השוכן בבלוטה בשוויץ. ב- 17 בדצמבר 1999 היא קיבלה מעמד של משקיפה על ידי האסיפה הכללית של האו"ם.

נחשב כ"מוסד המדעי הבינלאומי הסמכותי ביותר העוסק בשמירת טבע "[1], הוא נוסד בשנת 1948 בעיירה פונטנבלו בצרפת [2], במטרה לתמוך בקהילה הבינלאומית בענייני איכות הסביבה על ידי מילוי תפקיד של תיאום. והחלפת מידע בין ארגונים חברים בתקופה בה מגזר זה היה עדיין בשלב הפיתוח וברוב המדינות בעולם עדיין לא היו תהליכי השוואה מוסדיים להגנת הסביבה.

האיטלקי היחיד שהשתתף בהקמתה, כנשיא התנועה האיטלקית להגנת הטבע (Mipn, Pro Natura מאז 1959), היה רנצו וידסוט, אז מנהל הפארק הלאומי גראן פרדיסו.


31992L0043

הוראת המועצה 92/43 / EEC מיום 21 במאי 1992 בנושא שימור בתי גידול טבעיים וחצי טבעיים ובעלי חיים ובעלי בר

כתב העת הרשמי L 206 מיום 22/07/1992 עמ ' 0007 - 0050
מהדורה מיוחדת פינית: פרק 15 כרך 11 עמ '. 0114
מהדורה מיוחדת שוודית / פרק 15 כרך 11 עמ ' 0114

הוראת המועצה 92/43 / EEC

הנוגעים לשימור בתי גידול טבעיים וחצי טבעיים ולבעלי חיים ובעלי בר

מועצת הקהילות האירופיות,

בהתחשב באמנה להקמת הקהילה הכלכלית האירופית, ובמיוחד בסעיף 130,

בהתחשב בהצעת הנציבות (1),

בהתחשב בחוות הדעת של הפרלמנט האירופי (2),

בהתחשב בחוות הדעת של הוועדה הכלכלית והחברתית (3),

הואיל ושמירה, הגנה ושיפור איכות הסביבה, לרבות שמירה על בתי גידול טבעיים וצומח בר ובעלי חיים, הם מטרה חיונית בעלת אינטרס כללי שמבקשת הקהילה בהתאם לסעיף 130 ר לאמנה.

ואילו תוכנית הפעולה הקהילתית לאיכות הסביבה (1987-1992) (4) מכילה הוראות הנוגעות לשימור הטבע ומשאבי הטבע

ואילו הנחיה זו, שמטרתה העיקרית היא לקדם את שמירת המגוון הביולוגי תוך התחשבות בצרכים כלכליים, חברתיים, תרבותיים ואזוריים, תורמת למטרה הכוללת של פיתוח בר-קיימא, אשר תחזוקת המגוון הביולוגי ההוא יכולה לחייב במקרים מסוימים. תחזוקה וקידום פעילויות אנושיות

ואילו בשטח האירופי של המדינות החברות, בתי הגידול הטבעיים ממשיכים להידרדר ומספר הולך וגדל של מיני בר מאוים ברצינות כי בתי גידול ומינים בסכנת הכחדה הם חלק מהמורשת הטבעית של הקהילה והסכנות העומדות בפניהם הן בדרך כלל בגבול חוצה גבולות. טבע, ולכן יש צורך לאמץ אמצעים ברמת הקהילה לשימורם

ואילו לאור האיומים על סוגים מסוימים של בתי גידול טבעיים ועל מינים מסוימים, יש להגדיר אותם כעדיפויות על מנת להקל על ביצוע מהיר של אמצעים להבטחת שימורם.

ואילו על מנת להבטיח שיקום או שמירה על בתי גידול טבעיים ומינים בעלי אינטרס קהילתי במעמד שימור נוח, יש צורך לייעד אזורי שימור מיוחדים ליצירת רשת אקולוגית אירופית קוהרנטית על פי לוח זמנים מוגדר.

ואילו כל האזורים המיועדים, כולל אזורים שכבר סווגו או אשר יסווגו כאזורי הגנה מיוחדים במסגרת הוראת המועצה 79/409 / EEC בנושא שימור ציפורי בר (5), יצטרכו להשתלב ברשת האקולוגית האירופית הקוהרנטית.

הואיל ובכל אזור ייעודי יש ליישם את הצעדים הנדרשים ביחס ליעדי השימור החזויים

והואיל והאתרים שעשויים להיות מוגדרים כשטחי שימור מיוחדים מוצעים על ידי המדינות החברות; ואולם, עם זאת, יש לקבוע הליך המאפשר במקרים חריגים לייעד אתר שאינו מוצע על ידי מדינה חברה אשר הקהילה רואה בה חיוני. לתחזוקת סוג בית גידול טבעי עדיף או להישרדות של מין עדיף

ואילו כל תוכנית או תוכנית העלולה להשפיע באופן משמעותי על יעדי השימור של אתר שכבר הוגדר או יוגדרו חייבים להיות נתונים להערכה מתאימה.

ואילו אימוץ אמצעים לקידום שימור בתי גידול טבעיים עדיפים ומיני עדיפות בעלי אינטרס קהילתי הוא באחריותם המשותפת של כל המדינות החברות; ואילו צעדים אלה עשויים בכל זאת להוות נטל כספי מוגזם עבור חלק מהמדינות החברות מאחר ומצד אחד אלה בתי גידול ומינים אינם מופצים באופן אחיד בקהילה ומצד שני, במקרה הספציפי של שמירת טבע, עקרון "המזהם משלם" הוא בעל תחולה מוגבלת.

הואיל ולפיכך הוסכם כי במקרה חריג זה צריכה להינתן תרומה באמצעות מימון קהילתי במסגרת מגבלות המשאבים הקיימים על בסיס החלטות הקהילה.

ואילו יש לעודד ניהול תכונות נוף בעלות חשיבות מהותית לצמחייה ובעלי חיים פראיים במדיניות השימוש בקרקע ופיתוח

והואיל ויש צורך להבטיח יישום מערכת לאימות מצב השימור של בתי הגידול הטבעיים והמינים המכונים בהנחיה זו.

הואיל ובנוסף להנחיה 79/409 / EEC, יש צורך בהקמת מערכת כללית להגנה על מינים מסוימים של בעלי חיים וצומח, ויש לקבוע אמצעי ניהול עבור מינים מסוימים, אם מצב השימור שלהם מצדיק זאת. לרבות איסור שיטות לכידה או הרג, תוך מתן אפשרות לחריגות, בכפוף לתנאים מסוימים

והואיל וכדי להבטיח פיקוח על יישום הוראה זו, הוועדה תצטרך להכין מדי פעם דוח סיכום, המבוסס, בין היתר, על המידע שהגישו המדינות החברות על יישום ההוראות הלאומיות שאומצו על פי ההנחיה.

הואיל ושיפור הידע המדעי והטכני חיוני ליישום הוראה זו ויש לעודד את המחקר והעבודה המדעית הנחוצים למטרה זו.

הואיל והתקדמות טכנית ומדעית מחייבת אפשרות להתאים את הנספחים; יש צורך לקבוע נוהל לשינוי הנספחות על ידי המועצה.

ואילו תצטרך להקים ועדת רגולציה שתסייע לנציבות ביישום הוראה זו, במיוחד בקבלת החלטות בנוגע למימון משותף של הקהילה.

הואיל ויש לקבוע צעדים משלימים להסדרת החזרתם של מינים מסוימים של בעלי חיים וצומח מקומיים, כמו גם הכנסה אפשרית של מינים שאינם ילידים.

הואיל וחינוך ומידע כללי הנוגע למטרות הוראה זו חיוניים בכדי להבטיח את יישומה האפקטיבי,

אימץ הנחיה זו:

לעניין הוראה זו,

א) שימור: מכלול אמצעים הדרושים לשמירה או להחזרת בתי גידול טבעיים ואוכלוסיות של בעלי חיים וצמחי בר במצב משביע רצון כמשמעותן באותיות ה) ו- i).

ב) בתי גידול טבעיים: אזורים יבשתיים או ימיים הנבדלים על ידי מאפייניהם הגיאוגרפיים, האביוטיים והביוטיים, טבעיים לחלוטין או טבעיים למחצה.

ג) בתי גידול טבעיים בעלי אינטרס קהילתי: בתי גידול אשר בשטח האמור בסעיף 2:

ט) להסתכן בהיעלמות בטווח הטבעי שלהם

ii) בעלי טווח טבעי מופחת כתוצאה מרגרסיה שלהם או בשל העובדה שאזורם מוגבל מטבעו

iii) מהווים דוגמאות בולטות למאפיינים אופייניים של אחד או יותר מחמשת האזורים הביוגיאוגרפיים הבאים: אלפיני, אטלנטי, קונטיננטל, מקרונזיה וים תיכוני.

סוגי בתי גידול אלה מפורטים או יכולים להיות מפורטים בנספח I.

(ד) סוגי בתי גידול טבעיים עדיפים: סוגי בתי גידול טבעיים הנמצאים בסכנת היעלמות בשטח האמור בסעיף 2 ואשר לקהילה מוטלת עליהם אחריות מיוחדת לשימורם, בשל חשיבותו של אותו חלק באזור התפוצה הטבעי שלהם, לרבות בשטח האמור בסעיף 2. סוגי בתי גידול טבעיים עדיפים אלה מסומנים בכוכבית (*) בנספח I.

ה) מצב שימור של בית גידול טבעי: השפעת סכום הגורמים המשפיעים על בית הגידול הטבעי המדובר, כמו גם המינים האופייניים המצויים בו, אשר יכולים לשנות את תפוצתו הטבעית, את מבנהו לטווח הארוך ואת פונקציות, כמו גם שרידותם של המינים האופייניים לו בשטח האמור בסעיף 2.

"מצב השימור" של בית גידול טבעי נחשב "מספק" כאשר

- הטווח הטבעי שלו והמשטחים שהוא מורכב יציבים או מאריכים,

- המבנה והתפקודים הספציפיים הדרושים לתחזוקתו לטווח הארוך קיימים ועשויים להמשיך להתקיים גם בעתיד הנראה לעין

- מצב השימור של המינים האופייניים הוא מספק בהתאם לאות i).

ו) בית גידול של מין: סביבה המוגדרת על ידי גורמים אביוטיים וביוטיים ספציפיים בהם המין חי באחד משלבי המחזור הביולוגי שלו.

ז) מינים בעלי אינטרס קהילתי: המינים אשר בשטח האמור בסעיף 2:

(ט) נמצאים בסכנת הכחדה, למעט אלה שטווחם הטבעי משתרע באופן שולי על שטח זה ואשר אינם נמצאים בסכנה ואינם פגיעים באזור הפאלארקטי המערבי, או

(ii) הם פגיעים, כלומר המעבר שלהם לקטגוריית מינים בסכנת הכחדה נחשב ככל הנראה בעתיד הקרוב אם הגורמים העומדים בבסיס סיכון זה נמשכים, או

ג) הם נדירים, כלומר האוכלוסיות קטנות, ולמרות שהם אינם נמצאים בסכנת הכחדה או בפגיעות, הם מסתכנים בכך. מינים אלה ממוקמים באזורים גיאוגרפיים מוגבלים או מפוזרים על פני שטח רחב יותר, או

iv) הם אנדמיים ודורשים התייחסות מיוחדת, בהתחשב בספציפיות בית הגידול שלהם ו / או בהשפעה האפשרית של ניצולם על מצב השימור שלהם.

מינים אלה מפורטים או רשומים בנספח II ו / או IV או V.

ח) מינים בעדיפות: המינים האמורים בנקודה (ז) (ט), אשר לשימורם מוטלת האחריות המיוחדת על הקהילה בשל חשיבותו של החלק באזור התפוצה הטבעי שלהם הכלול בשטח כאמור בסעיף 2. מינים עדיפים אלה מסומנים בכוכבית (*) בנספח II.

ט) מצב שימור של מין: השפעת סכום הגורמים אשר, על ידי השפעה על המין הנדון, עשויה לשנות בטווח הארוך את התפוצה וחשיבות אוכלוסיותיו בשטח כאמור בסעיף 2.

"מצב השימור" נחשב "מספק" כאשר

- הנתונים המתייחסים להתפתחות אוכלוסיות המינים הנדונים מצביעים על כך שמין זה ממשיך ועשוי להימשך גם בטווח הארוך כמרכיב חיוני בבתי הגידול הטבעיים להם הוא שייך,

- הטווח הטבעי של מין זה אינו פוחת ולא צפוי לרדת בעתיד הנראה לעין

- קיים בית גידול מספיק וככל הנראה ימשיך להתקיים כדי שאוכלוסיותיו יישמרו לאורך זמן.

י) אתר: אזור מוגדר גיאוגרפית, ששטחו תחום בבירור.

k) אתר בעל חשיבות קהילתית: אתר אשר באזור הביוגיאוגרפי או באזורים אליו הוא שייך תורם באופן משמעותי לשמירה או להחזרת סוג בית גידול טבעי המופיע בנספח I או מין המופיע בנספח II במצב של שימור מספק ו אשר יכול גם לתרום באופן משמעותי לקוהרנטיות של Natura 2000 כאמור בסעיף 3, ו / או אשר תורם באופן משמעותי לשמירה על המגוון הביולוגי באזור או האזורים הביוגרפיים.

עבור מיני בעלי חיים התופסים שטחים גדולים, האתרים בעלי חשיבות הקהילה תואמים את המקומות, בתוך אזור התפוצה הטבעי של מינים אלה, המציגים את היסודות הפיזיים או הביולוגיים החיוניים לחייהם ורבייתם.

l) אזור מיוחד לשימור: אתר בעל חשיבות קהילתית המיועד על ידי המדינות החברות באמצעות פעולה רגולטורית, מינהלית ו / או חוזית, שבה אמצעי השימור הדרושים לתחזוקה או לשיקום, במצב שמירה נוח, מבתי הגידול מיושמים טבעיים ו / או אוכלוסיות מהמינים להם מיועד האתר.

ז) דגימה: כל בעל חיים או צמח, חי או מת, מהמינים המפורטים בנספח IV ובנספח V, כל חלק או מוצר המתקבל מן החי או הצמח, וכן כל רכוש אחר הנראה כחלק או מוצר. של בעלי חיים או צמחים ממינים אלה על בסיס מסמך נלווה, אריזה, סימן מסחרי, תיוג או אלמנט אחר.

נ) הוועדה: הוועדה שהוקמה בהתאם לסעיף 20.

1. מטרתה של הנחיה זו היא לסייע בשמירה על המגוון הביולוגי באמצעות שימור בתי גידול טבעיים, כמו גם בעלי חיים וצומחי בר בשטח אירופה של המדינות החברות עליהן חל האמנה.

2. האמצעים שננקטו על פי הנחיה זו נועדו להבטיח שמירה או שחזור, במצב שמירה חיובי, של בתי גידול טבעיים ומיני בעלי חיים וצומח בר בעלי אינטרס קהילתי.

3. האמצעים שננקטו על פי הנחיה זו יתחשבו בצרכים כלכליים, חברתיים ותרבותיים, כמו גם ייחודים אזוריים ומקומיים.

שימור בתי גידול טבעיים ובתי גידול למינים

1. מוקמת רשת אקולוגית אירופית קוהרנטית של אזורי שימור מיוחדים הנקראת Natura 2000. רשת זו, המורכבת מאתרים המכילים סוגי בתי גידול טבעיים המפורטים בנספח I ובתי גידול של מינים המפורטים בנספח II, חייבים להבטיח את התחזוקה או, אם הכרחי, שחזור, במצב שימור מספק, של סוגי בתי הגידול הטבעיים ובתי הגידול של המינים הנדונים בטווח הטבעי שלהם.

רשת Natura 2000 כוללת גם את אזורי ההגנה המיוחדים המסווגים על ידי המדינות החברות לפי הנחיה 79/409 / EEC.

2. כל מדינה חברה תתרום להקמת נטורא 2000 על בסיס הייצוג בשטחה של סוגי בתי הגידול הטבעיים ובתי הגידול של המינים האמורים בסעיף 1. לשם כך, בהתאם לסעיף 4, היא יבחר אתרים כשימור אזורים מיוחדים, תוך התחשבות ביעדים האמורים בסעיף 1.

3. מקום בו הם רואים צורך בכך, המדינות החברות ישתדלו לשפר את הקוהרנטיות האקולוגית של Natura 2000 על ידי שמירה, ובמידת הצורך, על פיתוח מאפייני הנוף בעלי חשיבות ראשונית לחיות הבר והצומח, כאמור בסעיף 10.

1. על בסיס הקריטריונים הקבועים בנספח III (שלב 1) והמידע המדעי הרלוונטי, כל מדינה חברה תציע רשימה של אתרים, המציינת אילו סוגי בתי גידול טבעיים המפורטים בנספח I ואילו מינים מקומיים המפורטים בנספח II. ניתן למצוא באתרים אלה. עבור מיני בעלי חיים התופסים שטחים גדולים, אתרים אלה תואמים את המקומות, בטווח הטבעי של מינים אלה, המציגים את היסודות הפיזיים או הביולוגיים החיוניים לחייהם או להתרבותם. עבור מינים מימיים שתופסים שטחים גדולים, אתרים כאלה מוצעים רק אם ניתן לזהות בבירור אזור המציג את היסודות הפיזיים והביולוגיים החיוניים לחייהם או להתרבותם. המדינות החברות יציעו, במידת הצורך, התאמה של רשימה זו לאור תוצאות המעקב כאמור בסעיף 11.

הרשימה תישלח לנציבות תוך שלוש שנים לאחר ההודעה על הוראה זו, במקביל למידע בכל אתר. מידע זה כולל מפה של האתר, שמו, מיקומו, הרחבתו, כמו גם הנתונים הנובעים מיישום הקריטריונים המפורטים בנספח III (שלב 1) ומסופקים על בסיס טופס שנערך על ידי הנציבות בהתאם לנוהל האמור בסעיף 21.

2. על בסיס הקריטריונים האמורים בנספח III (שלב 2) ובתוך כל אחד מחמשת האזורים הביוגיאוגרפיים כאמור בסעיף 1, סימן ג), נקודה iii) וכל השטח כאמור בסעיף 2 (1). , הוועדה תערוך, בהסכמה עם כל אחת מהמדינות החברות, טיוטת רשימת אתרים בעלי חשיבות קהילתית, על בסיס רשימות המדינות החברות, בהן האתרים המכילים אחד או יותר סוגי בתי גידול טבעיים עדיפים או אחד או יותר מיני עדיפות.

מדינות חברות שאתריהן עם עדיפות לסוגי בתי גידול טבעיים ומינים המייצגים יותר מ -5% מהשטח הלאומי, רשאים, בהסכמה עם הנציבות, לבקש כי הקריטריונים המפורטים בנספח III (שלב 2) יוחלו בגמישות יותר לבחירת כל אתרים בעלי חשיבות קהילתית בשטחן.

רשימת האתרים שנבחרה כאתרים בעלי חשיבות קהילתית שבהם מזוהים אתרים עם עדיפות אחד או יותר של בתי גידול טבעיים או מין עדיף אחד או יותר, תקבע על ידי הנציבות בהתאם לנוהל האמור בסעיף 21.

3. הרשימה האמורה בסעיף 2 תיערך תוך שש שנים לאחר ההודעה על הוראה זו.

4. אם נבחר אתר בעל חשיבות קהילתית על פי הנוהל האמור בסעיף 2, המדינה החברתית הנוגעת בדבר תגדיר אתר זה כאזור מיוחד לשימור במהירות האפשרית ותוך תקופה מקסימאלית של שש שנים. , קביעת סדרי עדיפויות בהתאם לחשיבות האתרים לתחזוקה או לשחזור, במצב שמירה נוח, של אחד או יותר מסוגי בתי הגידול הטבעיים המפורטים בנספח I או מין אחד או יותר בנספח II ולעקביות Natura 2000, כ וכן לאור הסיכונים של השפלה והרס המשפיעים על אתרים אלה.

5. ברגע שאתר נכלל ברשימה האמורה בפסקה השלישית של פסקה 2, יהיה עליה כפוף להוראות סעיף 6 (2), (3) ו- (4).

1. במקרים חריגים שבהם הוועדה מוצאת כי אתר המכיל אחד או יותר מסוגי בתי גידול טבעיים בעלי עדיפות או מין עדיפות אחד או יותר, חסר ברשימה הלאומית כאמור בסעיף 4 (1), אשר על בסיס מדעי רלוונטי ואמין. נראה כי זה חיוני לתחזוקת סוג בית הגידול הטבעי העדיף הזה או להישרדותם של מינים בעלי עדיפות זו, נפתח הליך של תיאום דו-צדדי בין אותה מדינה לבין הנציבות להשוואת הנתונים המשמשים את שני הצדדים.

2. אם בתום תקופת התייעצות שלא תעלה על שישה חודשים הסכסוך לא נפתר, תגיש הנציבות למועצה הצעה המתייחסת לבחירת האתר כאתר בעל חשיבות קהילתית.

3. המועצה, הפועלת פה אחד, מחליטה תוך פרק זמן של שלושה חודשים מרגע הפנייתה.

4. במהלך תקופת הייעוץ ובהמתנה להחלטת המועצה, האתר הנדון כפוף להוראות סעיף 6 (2).

1. עבור אזורי שימור מיוחדים, המדינות החברות יקבעו את אמצעי השימור הדרושים הכוללים, במידת הצורך, תכניות ניהול מתאימות ספציפיות או משולבות בתוכניות פיתוח אחרות ואמצעים רגולטוריים, מינהליים או חוזיים המתאימים בהתאם לדרישות האקולוגיות. סוגי בתי גידול טבעיים המפורטים בנספח I והמינים המפורטים בנספח II נמצאים באתרים.

2. המדינות החברות ינקטו באמצעים המתאימים למניעת השפלה של בתי גידול טבעיים ובתי גידול של מינים באזורים מיוחדים לשימור וכן מהפרעה של המינים שלמענם הוגדרו האזורים, ככל שלפרעה כזו יכולה להיות השלכות משמעותיות על בהתייחס למטרות הוראה זו.

3. כל תוכנית או פרויקט שאינם קשורים ישירות והכרחיים לניהול האתר אך עשויים להיות בעלי השפעה משמעותית על אתר זה, באופן פרטני או משותף עם תוכניות ופרויקטים אחרים, כפופים להערכה מתאימה של ההשפעה שיש לו על אתר, תוך התחשבות ביעדי השימור של אותו. לאור מסקנות הערכת ההשפעה על האתר ומבלי לפגוע בסעיף 4, הרשויות הלאומיות המוסמכות יתנו הסכמתן לתכנית או לפרויקט זה רק לאחר ששוכנעו כי זה לא יפגע לרעה בשלמותה של האתר המדובר, ובמקרה המתאים לאחר קבלת חוות דעת דעת הקהל.

4. אם על אף מסקנות שליליות מהערכת ההשפעה על האתר ובהיעדר פתרונות חלופיים, יש לבצע תוכנית או פרויקט מסיבות הכרחיות של אינטרס ציבורי מכריע, לרבות סיבות חברתיות או כלכליות, המדינה תהיה לנקוט בכל הפיצויים הנדרשים כדי להבטיח את הקוהרנטיות הכוללת של Natura 2000. המדינה החברתית תודיע לנציבות על אמצעי הפיצוי שננקטה.

אם האתר המדובר הוא אתר בו נמצא סוג בית גידול טבעי עדיף ו / או מינים, ניתן להעלות רק שיקולים הנוגעים לבריאות האדם ולביטחון הציבור או לתוצאות חיוביות בעלות חשיבות ראשונית. דעה, סיבות חובה אחרות של אינטרס ציבורי מכריע.

ההתחייבויות הנובעות מסעיף 6 (2), (3) ו- (4) להנחיה זו מחליפות את החובות הנובעות מהמשפט הראשון של סעיף 4 (4) להנחיה 79/409 / EEC בנוגע לאזורים המסווגים לפי סעיף 4 (1) ) או שהוכרו באופן דומה על פי סעיף 4 (2) לאותה הוראה מיום כניסתה לתוקף של הנחיה זו או מיום סיווגה או הכרה של מדינה חברה לפי הוראה 79/409 / EEC, אם היא מאוחרת יותר.

1. המדינות החברות, במקביל להצעותיהן לאתרים העשויים להיות מוגדרים כשטחי שימור מיוחדים, שבהם נמצאים עדיפות לסוגי בתי גידול טבעיים ו / או מינים עדיפים, במידת הצורך, יעבירו לוועדה את אומדני המימון המשותף של הקהילה. אשר לדעתם יש צורך בכדי למלא את ההתחייבויות האמורות בסעיף 6 (1).

2. בהסכמה עם המדינה הנוגעת בדבר, הנציבות מזהה, לגבי אתרים בעלי חשיבות קהילתית שעבורם מתבקש מימון משותף, את הצעדים החיוניים לתחזוקה או לשיקום, במצב שימור נוח, של סוגי בתי הגידול עדיפות טבעית ועדיפות. מינים באתר המדובר, כמו גם העלות הכוללת של אמצעים אלה.

3. הנציבות, בהסכמה עם מדינת החבר הנוגעת בדבר, תעריך את המימון, כולל מימון משותף של הקהילה, הדרוש ליישום הצעדים האמורים בסעיף 2, תוך התחשבות, בין היתר, בריכוז בשטח של חבר המדינה בבתי גידול טבעיים עדיפים ו / או מינים עדיפים ובנטל שהצעדים גוררים עבור כל מדינה חברה.

4. לאור ההערכה המוזכרת בסעיפים 2 ו- 3, הנציבות, על פי הנוהל הקבוע בסעיף 21 ותוך התחשבות במקורות המימון הקיימים במסגרת המכשירים הקהילתיים הרלוונטיים, תאמץ מסגרת פעולות המפורטות על ידי עדיפות בה מצוינים צעדים הדורשים מימון משותף במקרה של אתרים המיועדים לפי סעיף 4 (4).

5. אמצעים אשר, עקב מחסור במשאבים, לא נכללו במסגרת הפעולות ואלה שלמרות הכללה, לא השיגו את המימון המשותף הדרוש או מומנו רק באופן חלקי, ייקחו בחשבון חשבון בהתאם לנוהל המוזכר בסעיף 21 כחלק מהביקורת הדו-שנתית של מסגרת הפעולות ועשויות להידחות על ידי המדינות החברות עד לביקורת כזו. הסקירה מתחשבת, במידת הצורך, במצב החדש של האתר הנדון.

6. באזורים בהם נדחים אמצעים התלויים במימון משותף, המדינות החברות ימנעו מנקיטת צעדים חדשים העלולים להוביל להידרדרות באזורים.

הנציבות, הפועלת על פי הנוהל המוזכר בסעיף 21, מבצעת הערכה תקופתית של תרומת Natura 2000 להשגת היעדים המוזכרים בסעיפים 2 ו- 3. בהקשר זה, הורדת האזור המיוחד. ניתן לשקול שימור כאשר ההתפתחות הטבעית שנמצאה בזכות המעקב הקבוע בסעיף 11 מצדיקה זאת.

מקום בו הם רואים צורך, בהקשר של מדיניות פיתוח מרחבית לאומית, ובמיוחד כדי להפוך את רשת Natura 2000 לקוהרנטית יותר מבחינה אקולוגית, המדינות החברות מתחייבות לקדם ניהול של אלמנטים נוף החשובים בעיקר לחי הבר והחי. צוֹמֵחַ.

אלה אותם אלמנטים אשר, בשל המבנה הליניארי והרציף שלהם (כגון נתיבי מים עם גדותיהם, או מערכות מסורתיות של תיחום שדות) או תפקידם המחבר (כגון בריכות או חורשות), הם חיוניים לנדידה, תפוצה גיאוגרפית וגנטית. חילופי מיני בר.

המדינות החברות יבטיחו מעקב אחר מצב השימור של המינים ובתי הגידול כאמור בסעיף 2, תוך התחשבות מיוחדת בסוגי בתי הגידול הטבעיים ובמינים העדיפים.

1. המדינות החברות ינקוטו בצעדים הנדרשים להקמת מערכת הגנה קפדנית על מיני בעלי החיים המוזכרים בסעיף (א) בנספח IV בטווח הטבעי שלהם, האוסרים על:

א) כל צורה של לכידה או הרג של דגימות של מינים אלה בטבע

ב) להפריע בכוונה למינים אלה, במיוחד בתקופת הרבייה, הגידול, תרדמת החורף והנדידה

ג) השמדה או איסוף ביצים בטבע

ד) הידרדרות או הרס של אתרי רבייה או אזורי מנוחה.

2. עבור מינים אלה, אוסרות המדינות החברות על אחזקה, הובלה, שיווק או החלפה והצעה למטרות מסחריות או חילופי דגימות שנלקחו מהטבע, למעט אלה שנאספו באופן חוקי לפני כניסת הנחיה זו.

3. האיסורים האמורים בסעיף 1 (א) ו- (ב) ופסקה 2 יחולו על כל שלבי החיים של בעלי החיים שעליהם חל מאמר זה.

4. המדינות החברות יקימו מערכת של מעקב רציף אחר תפיסה או הריגה מקרית של מיני בעלי החיים המפורטים בנספח IV (א). על בסיס המידע שנאסף, המדינות החברות מתחייבות בכל אמצעי מחקר או שימור הדרושים כדי להבטיח כי לתפיסות או הריגות בשוגג אין השפעה שלילית משמעותית על המין המדובר.

1. המדינות החברות ינקטו בצעדים הדרושים לקביעת משטר הגנה קפדני על מיני הצמחים המוזכרים בנספח IV, אות ב), האוסרים

א) לאסוף, כמו גם לאסוף, לחתוך, למגר או להשמיד במכוון דגימות של המינים הנ"ל בסביבה הטבעית, בטווח הטבעי שלהם

ב) להחזיק, להעביר, לשווק או לסחור ולהציע למטרות מסחריות או חילופי דגימות של המינים הנ"ל, שנאספו בטבע, למעט אלה שנאספו כדין לפני החלת הוראה זו.

2. האיסורים האמורים בסעיף 1 (א) ו- (ב) יחולו על כל שלבי מחזור החיים של הצמחים שעליהם מאמר זה חל.

1. מדינות חברות, בהן הן רואות לנחוץ לאור המעקב הקבוע בסעיף 11, ינקטו באמצעים כדי להבטיח כי דגימות של מיני בעלי החיים והצומח המפורטים בנספח V נלקחים מהטבע, כמו גם ניצולם, תואמים לתחזוקתם במצב שימור מספק.

2. במידה ונמצאים צורך בצעדים כאלה, עליהם להיות כרוכים בהמשך המעקב הקבוע בסעיף 11 ויכולים לכלול בפרט:

- דרישות הנוגעות לגישה למגזרים מסוימים,

- איסור זמני או מקומי על נטילת דגימות מהטבע וניצול אוכלוסיות מסוימות,

- ויסות תקופות ו / או שיטות נסיגה,

- יישום כללי קינגטיקה או דיג, בזמן הדגימה, המתחשבים בשימור האוכלוסיות הנדונות.

- הקמת מערכת הרשאות לשרטוטים או מכסות,

- הרגולציה של רכישה, מכירה, מכירה, החזקה או הובלה במטרה למכירת דגימות,

- גידול שבוי של מיני בעלי חיים, כמו גם רבייה מלאכותית של מיני צמחים, בתנאים מבוקרים בהחלט, על מנת להפחית את אוספם בסביבה הטבעית,

- הערכת השפעת הצעדים שננקטו.

באשר ללכידה או הריגה של מיני בעלי חיים בר המפורטים בנספח V (א), כאשר מוחלים פטורים בהתאם לסעיף 16 בגין לקיחתם, לכידתם או הריגתם של המינים המפורטים בנספח IV (א), המדינות החברות אוסרות על כל אמצעים לא סלקטיביים המסוגלים לגרום להיעלמות מקומית או להפר את השקט של אוכלוסיות המינים הללו ובמיוחד:

(א) השימוש באמצעי הלכידה וההרג המפורטים בנספח VI (א)

ב) כל צורה של לכידה והרג מאמצעי התחבורה האמורים בנספח VI (ב).

1. בתנאי שאין פיתרון תקף אחר וכי החריגה אינה משפיעה על שמירת אוכלוסיות המינים הנוגעים בדבר הטבעי שלהן, במצב שמירה חיובי, רשויות החברות לחרוג מהוראות סעיפים 12, 13, 14 ו -15, אותיות א) ו- ב):

א) להגן על בעלי החיים והצומח הבר ושמירה על בתי גידול טבעיים

ב) למנוע נזק חמור, במיוחד לגידולים, לבעלי חיים, ליערות, למלאי דגים ולמים וצורות רכוש אחרות

ג) לטובת בריאות הציבור ובטיחותו או מסיבות חיוניות אחרות של אינטרס ציבורי מכריע, לרבות סיבות בעלות אופי חברתי או כלכלי, וסיבות כמו השלכות חיוביות בעלות חשיבות ראשונית לסביבה

ד) למטרות חינוך ומחקר, לצורך אוכלוסין מחדש והכנסת מינים אלה מחדש ולפעולות רבייה הדרושות למטרה זו, לרבות רבייה מלאכותית של צמחים

(ה) לאפשר, בתנאים מבוקרים בקפדנות, על בסיס סלקטיבי ובמידה מוגבלת, לכידה או אחזקה של מספר מוגבל של דגימות מסוימות מהמינים המפורטים בנספח IV, כמפורט על ידי הרשויות הלאומיות המוסמכות.

2. המדינות החברות יגישו לנציבות אחת לשנתיים דוח, על פי המודל שגובשה על ידי הוועדה, על הפטורים שניתנו לפי סעיף 1. הוועדה תעביר את חוות דעתה על פטורים אלה תוך תקופה מקסימאלית של 12 חודשים. לאחר קבלת הדו"ח והודיעו על כך לוועדה.

3. על המידע לציין:

א) המינים שעליהם חלות החריגות והסיבה לגזילה, כולל אופי הסיכון, עם כל אינדיקציה לפתרונות החלופיים שאינם מקובלים ולנתונים המדעיים המשמשים

(ב) האמצעים, המערכות או שיטות הלכידה או ההרג של מיני בעלי חיים המורשים והסיבות לשימוש בהם

ג) נסיבות הזמן והמקום שבהם ניתן פטור כאמור

ד) הרשות המוסמכת להצהיר ולבדוק כי מתקיימים התנאים הנדרשים ולהחליט באילו אמצעים, מבנים או שיטות ניתן להשתמש, באילו גבולות ובאילו שירותים ומי הם קציני האכיפה

ה) אמצעי הבקרה המיושמים והתוצאות שהתקבלו.

1. מדי שש שנים לאחר תום התקופה האמורה בסעיף 23, יערכו המדינות החברות דוח על יישום ההוראות שאומצו על פי הנחיה זו. דוח זה יכלול בפרט מידע על אמצעי השימור האמורים בסעיף 6 (1) וכן הערכת ההשפעות של צעדים אלה על מצב השימור של סוגי בתי הגידול הטבעיים המפורטים בנספח I והמינים המפורטים בנספח. I נספח II והתוצאות העיקריות של הניטור כאמור בסעיף 11. דוח זה, בהתאם לדוח המודל שנערך על ידי הוועדה, נשלח לנציבות והודע לציבור.

2. הנציבות תערוך דוח כולל המבוסס על הדוחות האמורים בסעיף 1. דוח זה יכלול הערכה מתאימה של ההתקדמות שהושגה ובמיוחד על תרומת Natura 2000 להשגת היעדים האמורים בסעיף. 3. החלק בטיוטת הדו"ח על מידע המסופק על ידי מדינה חברה נשלח, לאימות, לרשויות אותה מדינה.הטקסט הסופי של הדוח, לאחר הגשתו לוועדה, יפורסם על ידי הנציבות, לכל המאוחר תוך שנתיים מרגע קבלת הדוחות האמורים בסעיף 1 ויועבר למדינות החברות. הפרלמנט האירופי, המועצה והוועדה הכלכלית והחברתית.

3. מדינות חברות רשאיות לציין את האזורים המיועדים לפי הוראה זו באמצעות הודעות קהילתיות שהוכנו לשם כך על ידי הוועדה.

1. המדינות החברתיות והנציבות יקדמו את הפעילות המחקרית והמדעית הדרושה לצורך היעדים האמורים בסעיף 2 ואת החובה המפורטת בסעיף 11. הם יחליפו מידע כדי להבטיח תיאום יעיל של המחקר. המדינות החברות והקהילה.

2. תשומת לב מיוחדת תוקדש לפעילויות המדעיות הנחוצות ליישום סעיפים 4 ו- 10 ויעודד שיתוף פעולה חוצה גבולות בין המדינות החברות בתחום המחקר.

נהלים לשינוי נספחים

התיקונים הדרושים להתאמת נספחים I, II, III, V ו- VI להתקדמות טכנית ומדעית מאומצים על ידי המועצה, הפועלת ברוב מוסמך על פי הצעת הנציבות.

התיקונים הדרושים להתאמת נספח IV להתקדמות הטכנית והמדעית אומצו על ידי המועצה, ופועלת פה אחד על פי הצעת הנציבות.

הוועדה נעזרת בוועדה המורכבת מנציגי המדינות החברות ובראשה נציג הנציבות.

1. נציג הוועדה יגיש לוועדה טיוטת הצעדים שיינקטו. הוועדה תגיש את חוות דעתה על הטיוטה במסגרת פרק זמן שיושב ראש רשאי לקבוע בהתאם לדחיפות הנושא הנדון. חוות הדעת נמסרת ברוב הקבוע בסעיף 148 (2) לאמנה לאימוץ החלטות שיקבלו המועצה על פי הצעת הנציבות. בהצבעה מקבלים קולות נציגי המדינות החברות את השקלול שהוגדר במאמר הנ"ל. היו"ר אינו משתתף בהצבעה.

2. הנציבות תאמץ את הצעדים הצפויים אם הם בהתאם לחוות הדעת של הוועדה.

אם הצעדים הצפויים אינם תואמים את חוות הדעת של הוועדה, או אם לא תימסר חוות דעת, הנציבות תגיש, ללא דיחוי, למועצה הצעה הנוגעת לצעדים שיינקטו. המועצה פועלת ברוב מוסמך.

אם המועצה לא פעלה תוך שלושה חודשים מיום הגשת ההצעה בפניה, הנציבות תאמץ את הצעדים המוצעים.

ביישום הוראות הוראה זו, המדינות החברות:

(א) לבחון את מידת ההתאמה להחזרת מינים מקומיים משטחן כאמור בנספח IV, אם אמצעי זה יכול לתרום לשימורם, ובלבד שבאמצעות סקר שנערך גם על סמך חוויות שנרכשו במדינות חברות אחרות או במקומות אחרים. נראה כי החדרה כזו תורמת למעשה להחזרת מינים אלה למצב שימור נוח, ובתנאי שהקדמה חוזרת כזו קודמת להתייעצות מתאימה עם הציבור הנוגע בדבר.

ב) לבדוק כי הכניסה המכוונת לסביבה הטבעית של מינים לא מקומיים בשטחן מוסדרת באופן שלא יגרום נזק לבתי הגידול הטבעיים בתחומם הטבעי או לחי הבר והצומח המקומי, וכן, אם רואים בכך צורך, אסור על הקדמה כזו. תוצאות מחקרי ההערכה שבוצעו מועברות לוועדה למידע

(ג) לקדם חינוך ומידע כללי על הצורך להגן על בעלי חיים ובעלי חיים פראיים ולשמר את בית הגידול שלהם כמו גם את בתי הגידול הטבעיים שלהם.

1. המדינות החברות יאמצו את החוקים, התקנות וההנהלה הדרושים לצורך קיום הוראה זו תוך שנתיים מרגע הודעתה. הם יידעו מייד את הוועדה על כך.

2. כאשר מדינות החברות מאמצות הוראות אלה, הן יכילו התייחסות להנחיה זו או שתצורף אליהן התייחסות לרגל פרסומן הרשמי. שיטות התייחסות זו נקבעות על ידי המדינות החברות.

3. המדינות החברות יעבירו לנציבות את נוסח ההוראות העיקריות של החוק הפנימי אשר הן מאמצות בתחום הנמצא תחת הוראה זו.

הנחיה זו מופנית למדינות החברות.

נעשה בבריסל, 21 במאי 1992.

(1) מס 'EUT. C 247 מיום 21.9.1988, עמ '. 3 ו

GU n. C 195 מתוך 3. 8. 1990, עמ ' 1.

(2) ע"פ מס. C 75 מתוך 20. 3. 1991, עמ '. 12.

(3) ע"פ מס. C 31 מתוך 6. 2. 1991, עמ '. 25.

(4) לא. ג 328 מיום 7. 12. 1987, עמ '. 1.

(5) ע"פ מס. L 103 מיום 25.4.1979, עמ '. 1. הוראה שתוקנה לאחרונה על ידי הוראה 91/244 / EEC (PB L 115, 8. 5. 1991, עמ '41).

סוגי בתי מגורים טבעיים בעלי אינטרס קהילתי ששימורם דורש את ייעודם של אזורי שימור מיוחדים

הסימן "×" המשלב מספר קודים מציין סוגי בתי גידול שנמצאים קשורים. לדוגמא, 35.2 × 64.1 - כרי דשא פתוחים של קורינפורוס ואגרוסטיס (35.2), מהדיונות היבשות (64.1).

פירוש הסימן "*" הוא: סוגי בתי גידול עדיפים.

בתי חולים וקוסטלים וירקות אלופיטיים

מים ימיים וסביבות גאות ושפל

צוקים ימיים וחופי חלוקי נחל

ביצות אטלנטיות ויבשות ושטחי מרעה מוצפים

ביצות ים תיכוניות ותרמו-אטלנטיות וכרי מרעה מוצפים

ערבות יבשת חלופיות וגיסופיליות

חוליות ודיונות יבשות

דיונות ים של חופי האוקיינוס ​​האטלנטי, הים הצפוני והבלטי

דיונות ים של חופי הים התיכון

דיונות קונטיננטליות, עתיקות ומפותחות

קטעי נתיבי מים בעלי דינמיקה טבעית או טבעית למחצה (מיטות קלות, בינוניות וגדולות) בהם איכות המים אינה מציגה שינויים משמעותיים

קרקע וארצות הברית

PERTICAIE SCLEROFILLE (MATORRAL)

תת-קרקעית וממוזגת

בטן ארבורסנטית ים תיכונית

שקעים טרמו-ים תיכוניים וטרום-ערבות

תצורות עשב טבעיות וחצי-עין

תצורות דשא יבש למחצה טבעיות וחזיתות מכוסות שיחים

יערות סקלרופיליים המשמשים כשטחי מרעה ("דהסות")

שטחי עשב לחים טבעיים למחצה עם צמחים עשבוניים גבוהים

משעממים גבוהים ומשעממים נמוכים

מבנים ומערות סלעיים

צמחיה כסמופיטית של המדרונות הסלעיים

(תת) יערות טבעיים של מינים מקומיים של שתילה קדומה פחות או יותר (יער גבוה), כולל שפשפות הבסיס עם צמחייה אופיינית, העומדים בקריטריונים הבאים: נדיר או שיורי, ו / או מאופיין בנוכחות מינים בעלי עניין קהילתי

יערות אירופה הממוזגת

יערות ים תיכוניים נשירים

יערות סקלרופיל ים תיכוניים

יערות מחטניים אלפיניים ותת-אלפיים

יערות מחטניים ים תיכוניים בהר

מינים בעלי חיים וירקות של אינטרס קהילתי ששימורם מחייב את ייעודם של אזורי שימור מיוחדים

א) נספח II משלים נספח I להקמת רשת קוהרנטית של אזורי שימור מיוחדים.

ב) המינים המפורטים בנספח זה מצוינים:

- עם שם המין או תת-המין

- או עם כל המינים השייכים לטקסון גבוה יותר או לחלק ייעודי של אותו טקסון.

הקיצור "spp." על שם המשפחה או הסוג, הוא משמש לייעוד כל המינים השייכים למשפחה או לסוג ההוא.

הכוכבית "*" מול שם המינים מציינת שהוא מין עדיפות.

מרבית המינים הכלולים בנספח זה נכללים בנספח IV.

כאשר מין הכלול בנספח זה אינו נכלל בנספח IV ולא בנספח V, אחרי שמו מופיע הסימן (o) כאשר מין הכלול בנספח זה אינו נכלל בנספח IV אלא מופיע בנספח V, שלו שם ואחריו השלט (V).


שמירת מכס ומינים

המכס מפקח יבוא, יצוא ומעבר של בעלי חיים וצמחים מוגנים, כמו גם חלקיהם או תוצרתם, בהתאם להוראות לשימור מינים (CITES Fauna ו- CITES Flora) הן למשלוחים מסחריים והן לתנועת תיירים.

אם יבוא או יצוא של בעלי חיים וצמחים מוגנים מתרחשים באופן לא חוקי, כלומר ללא המסמכים הדרושים (אישורי CITES), מכס, מחסומי CITES או המשרד הפדרלי לבטיחות המזון והווטרינריה (FSVO) לִתְפּוֹס את הסחורה כשעבוד מכס.

לפני שעוברים את הגבול יש לבדוק אם כל המסמכים הדרושים זמינים.


בכיוון עקשן והפוך

אם המוסדות, עם קוצר ראייה פלילי, עדיין לא נקטו צעדים יעילים כדי להתמודד עם ירידת המגוון הביולוגי, בכל זאת ישנם בכל רחבי מדעני כדור הארץ, אנשי איכות הסביבה ומתנדבים הקדישו גוף ונפש למשימה זו. יום הסביבה העולמי נחגג ב -5 ביוני, שהוקם על ידי האומות המאוחדות בשנת 1972. הנושא שנבחר למהדורת 2020 הוא בדיוק ההגנה על המגוון הביולוגי. כדי לחגוג את היום בחרנו חמישה סיפורים של אנשים שהחליטו להקדיש את חייהם להגנה על מינים חיים בסכנת הכחדה, והזכרנו שניתן להשיג את יעדי השימור בעזרת הכישורים והמשאבים הנכונים.

טפירים מפזרים מגוון רחב של זרעים והם גנני יער שאין להם תחליף © Joao Marcos Rosa / Nitro / 2020 Whitley awards

פטרישיה מדיצ'י

לפטרישיה מדיצ'י הוענק פרס זהב ויטלי, פרס מפורסם השמור לאנשי הסביבה שנלחמים להגנה על חיות הבר והמערכות האקולוגיות בארצות המוצא שלהם, על פרויקט שימור של הטפיר הדרום אמריקאי (טפירוס טרסטריס). האישה, מייסדת שותפה של העמותה הברזילאית Ipê, פועלת כבר 26 שנה להגנה על חיות הבר הנמצאות בסכנת הכחדה בברזיל ומובילה את יוזמות שימור הטפיר הנמוכות. להגנה על הטפיר, הנחשב למין מטריה, השפעות חיוביות על המערכת האקולוגית כולה. יונקים מצחיקים אלה, הנציגים האחרונים של הסדר הקדום של פריסודקטילים, מאוימים על ידי אובדן בתי גידול, ציד ציד ופיתוח עירוני.

ברזיל, הטפיר הראשון נולד ביער האטלנטי במשך למעלה ממאה שנה

פטרישיה הקדישה את הקריירה שלה להגנה על מינים יוצאי דופן אלה, ובהתחשב במדיניות הסביבה הברזילאית המטורפת הנוכחית, עבודתה חשובה במיוחד. עם הצוות שלה אספה פטרישיה את מערך הנתונים הגדול והשלם ביותר בעולם בטפיר הדרום אמריקאי, ואוסף מידע באמצעות מלכודות GPS ומצלמות. היא גם פיתחה תוכנית פעולה לאומית לשימור הטפיר, שתרמה להקמת שטח מוגן גדול ורגיש אלפי אנשים באמצעות פרויקטים של חינוך.

הצפרן הקסדה מאוים על ידי מה שמכונה ציד שנהב אדום © Aryf Rahman Rangkong / 2020 פרסי ויטלי

יוקיוק (יוקי) האדיפרקרסה

YokYok Hadiprakarsa, שהוענק לאחרונה בפרס וויטלי, פועל להצלת ציפור עתיקה ומוזרה מהכחדה, דוגמה מושלמת לריבגוניות הטבע, קרנף מהקסדה (משמרת אף). אוכלוסיות הצופר, שחיות ביערות הגשם של אינדונזיה, נמצאות בירידה קשה עקב ציד. למקור הציפורים הללו יש למעשה ערך גבוה מאוד. ההערכה היא שבמערב קלימאנטן בלבד נהרגו בשנת 2013 6,000 דגימות, מה שהפך את קרן הצפרן למינים המאוימים והנצודים ביותר בעולם.

אינדונזיה, 4 קרנפי ג'אווה צעירים לא רשומים

כדי להימנע מהיעלמותם של בעלי חיים אלה, הממלאים תפקיד חשוב בהתחדשות היער כמפזרים זרעים, פתחו יוקיוק האדיפרארסה וצוותו בפרויקט שכולל, מצד אחד, מעקב אחר צופרים קרניים, ומצד שני פיתוח של דגם של תיירות אקולוגית בת-קיימא ברג'נט של קפואס הולו במערב קלימאנטאן. מטרת הפרויקט היא לעשות שימוש בקהילות מקומיות, ולהפוך את הילידים מציידים לשומרי צופר.

דרום אפריקה היא ביתם של מגוון רחב של מיני דו-חיים אנדמיים, כמעט שני שלישים מ -135 מיני הצפרדעים במדינה אינם נמצאים בשום מקום אחר © 2020 פרסי ויטלי

ז'אן טרנט

לפני כ -300 מיליון שנה, דו-חיים שלטו על כדור הארץ, ואף העבירו דינוזאורים לנישות אקולוגיות קטנות. כיום, הקבוצה הטקסונומית הזו היא האיום ביותר ו 41 אחוז ממיני הדו-חיים נמצאים בסכנת הכחדה. כדי להגן על הדו-חיים של דרום אפריקה, הכוללת מספר יוצא דופן של אנדמים, מנהלת ז'אן טרנט שימור צפרדעים ובית הגידול שלהם.

הצפרדע הבודדת בעולם מצאה בן זוג, יש תקווה למין

הגנה על יצורים כל כך קטנים, לא ידועים ובלתי מושכים למדי קשה במיוחד. בממוצע 75 אחוז פחות כסף מוקצה לשימור דו-חיים מאשר יונקים, ציפורים או זוחלים. עם זאת, ז'אן, הידועה גם כגברת הצפרדעים, אינה מיואשת ויחד עם צוותה היא עוקבת אחר אוכלוסיות שמונה מינים בסכנת הכחדה ומכינה תכניות שימור בשיתוף עם בעלי הקרקעות. באמצעות הגנה על דו-חיים, כגוןפיקרסילי היפרוליוס, האישה תורמת ל הגנה על מערכות אקולוגיות עדינות בשפלה המשמשים כאזורי תפיסה חשובים וכיורי פחמן.

פעולות אנושיות, כולל כריתת יערות, הרס בתי גידול, התעצמות החקלאות והאצת שינויי האקלים, דחקו את הטבע אל מעבר לגבולותיו © Ingimage

Rawya Bouhussein

שמורת הביוספרה של שוף, בלבנון, תופסת 5 אחוז משטח המדינה, והיא האזור המוגן הגדול ביותר באזור הים התיכון במזרח התיכון. השמורה ידועה בארזים העמוסים והאיקוניים שלה, והיא ביתם של מינים כריזמטיים כמו יעלים ונשרים. הביולוג הצעיר ראויה בוהוסיין עוסק בהגנה על מורשת הטבע היקרה הזו, בשימור החי, בתכנון ניהול מקורות של משאבים ובפיתוח פתרונות על בסיס טבע. "סבי אמר לי שהטבע הוא הבית שלנו - אמר ראויה -. כל עוד נשמור עליו נחיה חיים בריאים, בריאים ומאושרים ”.

הגנה על מיני מטריות הופכת את השימור ליעיל יותר

האישה, במיוחד, פועלת לטפח את האישה דו קיום בין אוכלוסיות אנושיות למגוון ביולוגי ומתאם פרויקטים המתמקדים בחיזוק עמידותן של סביבות הים התיכון בפני שינויי אקלים. מלמדים את החקלאים כיצד לשחזר טרסות ישנות נטושות באמצעות חקלאות אורגנית, ופעילות תיירות אקולוגית מקודמת גם כדי להעצים את עושר השמורה. "המגוון הביולוגי הוא רשת החיים, רשת שאנחנו תלויים בה לחלוטין ואנחנו חלק בלתי נפרד ממנה - אמר ראויה -. בדיוק כמו שסבי האמין שהוא שאל את כדור הארץ מאיתנו, דור העתיד, במקום שירש אותו מאבותיו, אני חולם שכל אחד מאיתנו יפעל לשמירה על המגוון הביולוגי ועל כדור הארץ המארח אותנו ".

כרגע, איננו יודעים כמה המגוון הביולוגי עלול לאבד את כדור הארץ מבלי לגרום לקריסה אקולוגית בלתי הפיכה © Ingimage

ווסי תבללה

הביולוג הדרום אפריקאי ווסי תבלאלה למד גם לאהוב את עושר החיים הפראיים בילדותו כשבילה קיץ בחווה של סבו בחווה. שמורת ביוספרה מקרוגר לקניונים. "ואז למדתי שאם אתה מכבד בעלי חיים ונותן להם את המרחב שהם צריכים, אין לך ממה לפחד." כיום ווסי, שהבין את אובדן המגוון הביולוגי, אחראי על חינוך האוכלוסיות החיים בשמורה ומתן פתרונות שיאפשרו דו קיום עם חיות הבר.

"להיות מוקף בשמורות טבע כמו גן לאומי קרוגר, בין הרים עם מעיינות מים מתוקים, זנים מדהימים של מיני צמחים אנדמיים וצלילים של חיות בר המהדהדות כל הלילה, ולהיות חלק מצוות ש עוזר לאנשים להבין ולהעריך מערכות טבעיות אלה, זו המתנה הטובה ביותר שיכולה הטבע הטבעי להעניק לי ", אמר האיש.


שימור הביולוגיה והמינים המאוימים

שימור המגוון הביולוגי והמינים המאויימים

ממקורות המינים שלנו ועד המהפכה התעשייתית של המאה ה -18. האוכלוסייה האנושית מעולם לא עלתה על 500 מיליון תושבים. הגידול הדמוגרפי הנפיץ שהתרחש בשלוש המאות האחרונות מייצג אפוא אירוע חסר תקדים בתולדות האנושות. רק בחמישים השנים האחרונות גדלנו מ- 1.65 מיליארד ליותר מ- 6 מיליארד בני אדם, והגענו לצפיפות אוכלוסייה הגבוהה פי 30 מהממוצע של מיני בעלי חיים כל כך גדולים. האדם לבדו צורך, באופן ישיר או עקיף, באמצעות חיות משק, כ -40% מהייצור העיקרי של כדור הארץ (שנוצר על ידי צמיחת מיני צמחים). במקביל, צריכתנו למיני בעלי חיים אחרים ומשאבי מים גדלה.

מאז התקופה הפרהיסטורית, האדם הצליח לשנות לצמיתות את סביבתו: כריתת יערות מסיבית של אירלנד המיוערת אז הוקמה על ידי אבותינו בתקופת הברונזה (לפני 4500 שנה) ולאחרונה, הרומאים הפכו את עצמם לאחראים על כריתת יערות, בין היתר, של אזורי חוף עצומים של אגן הים התיכון להשגת עצים לבניית ספינות.שינוי הקצב במהירות ההמרה של סביבות טבע נובע מהשימוש במכונות דלק מאובנים, מה שהביא להפחתה מוערכת של יערות ושטחים בין 30 ל -50%, והסבה לשטחים חקלאיים. שגרם להפחתה של האחרונה ב -90%. בהתחשב בהנחות אלו ובהתחשב בכך שמשאבי כדור הארץ אינם בלתי נדלים, אין זה מפתיע כי שאר המינים החיים, המוערכים בין 10 ל -50 מיליון, נתונים ללחץ עז וגובר שמציב רבים בסכנת הכחדה חמורה.

המינים נעלמים בקצב מהיר מאוד: לפחות זן חוליות אחד בשנה ב -150 השנים האחרונות, ועל פי הערכות מסוימות, צמח אחד או חיה אחת ליום. שיעור הכחדת מינים זה יכול להיות גבוה פי 100 עד 1000 מהשיעור הבסיסי שנמצא במהלך התפתחות החיים על פני כדור הארץ. הערכים המדווחים כאן הם אומדנים בלבד, מכיוון שרוב המינים החיים טרם התגלו או סווגו, ולכן אינם ידועים למדע המערבי (אם כי במקרים מסוימים ידועים כמזון, לאוכלוסיות המקומיות באזורים מרוחקים שבהם מינים אלה חיים). עם זאת, הדעה הרווחת היא כי מה שהעולם חווה כיום מייצג הכחדה המונית: האחרון, שהתרחש לפני 65 מיליון שנה בתקופת הקרטיקון, פגע בדינוזאורים, הנוכחי הוא הכחדה המונית של בעלי חוליות.

מדע אתיקה ושימור

מאמצע המאה התשע עשרה, כתגובה לתמורות המשמעותיות שעשה האדם בסביבות טבע עד כה, התפתחה בארצות הברית תנועה, פילוסופית עוד לפני מדעית, שמטרתה הייתה לרגישות את דעת הקהל על חשיבות הטבע למטרות. מלבד רווח כלכלי. התומכים העיקריים בתנועה זו (ראלף וו. אמרסון, הנרי ד. ת'רו, ג'ון מויר) ראו את הטבע כמקדש בו ניתן להעריץ את עבודת האל. לפיכך, נולד הצורך לשמר נופים טבעיים עצומים שלמים ויופיים במיוחד. בשנת 1872 הוקם הפארק הלאומי הראשון, הפארק הלאומי ילוסטון. זה היה האזור המוגן הראשון במובן של ימינו: ציבורי ומסור לשמירה על סביבה טבעית לאורך זמן, ולהגן עליו מפני פעילויות השינוי שביצע האדם. במאה העשרים עמדה האתיקה הרומנטית של השימור מול חומר מטריאלי ותועלתני, האתיקה של שימור משאבים. החזון הזה, שמאוד אנתרופוצנטרי, בו דגל גיפפורד פינצ'וט, המנהל הראשון של שירות היערות האמריקני, קיבל השראה מהצורך להשיג את הכמות הגדולה ביותר של מוצרים מהטבע לזמן הארוך ביותר האפשרי. לכן כל האלמנטים הטבעיים סווגו כשימושיים, חסרי תועלת או מזיקים. ההשפעה של השקפות טבע מנוגדות אלה עדיין ניכרת בבירור בחברה שלנו.

הפיכתה של שמירת הטבע מתנועה פילוסופית לתחום מדעי נובעת מאמריקני אחר, האקולוג אלדו ליאופולד, שבאמצע המאה ה -20, בזכות ההתקדמות העכשווית של מדעי האקולוגיה והאבולוציה, פיתח אקולוגית-אבולוציונית. אתיקה של שימור. בחזונו החדש של ליאופולד, הטבע לא היה מכלול של אלמנטים מנותקים וניתנים לניהול בנפרד, אלא מערכת משולבת ומאוזנת של מרכיבים ביוטיים ואביוטיים תלויים זה בזה, המקושרים יחד על ידי תהליכים: מערכות אקולוגיות. תורת איזון הטבע לא עמדה בזמן וברצף המבחנים המדעיים, שהוחלפה בסופו של דבר בתורת חוסר שיווי המשקל: אולם אצל ליאופולד נולד מדע השימור, שהוא עדיין או אמור להיות שונה לגמרי מכל אתיקה של שימור.

הביולוגיה המודרנית לשימור, הדיסציפלינה המדעית העוסקת בשימור המגוון הביולוגי, נוצרה בשנות ה -60 של המאה העשרים, כאשר התברר לאקולוגים כי כל סוגי המערכות האקולוגיות העיקריות הולכים ונעלמים במהירות, ואינם משתנים על ידי פעילויות אנושיות. ביולוגיה מודרנית לשימור מבוססת על פוסטולטים, שהוגדרו על ידי אחד האבות המייסדים של הדיסציפלינה, מייקל א. סולאה (מהי ביולוגיה לשימור ?, "BioScience", 1985, 35, 11, עמ '727 - 34), ומקובלים באופן נרחב. מהקהילה המדעית: המגוון של אורגניזמים הוא התפתחות חיובית הוא מורכבות אקולוגית חיובית היא למגוון ביולוגי חיובי יש ערך מהותי ללא תלות בערך התועלתני שלו. האדם, המין היחיד המסוגל לשנות באופן בלתי הפיך את סביבתו בקנה מידה עולמי, הוא הגורם האולטימטיבי לכל השינויים ברכיבים ובתהליכים של מערכות אקולוגיות. ביולוגיה לשימור היא אפוא, בניגוד לאחרים, מדע בעל ייעוד ספציפי: להפחית (לנטרל) את ההשפעות השליליות של פעולות האדם על הסביבה. מסיבה זו, ביולוגיה של שימור היא באופן טבעי בין תחומי, והיא מציבה את עצמה בין מדעי הטבע (אקולוגיה, אבולוציה, גנטיקה, בוטניקה, זואולוגיה) לבין מדעי החברה (סוציולוגיה, כלכלה, פוליטיקה). ביולוגיה לשימור היא תחום משבר. למעשה, מצד אחד, אקולוגיה היא עדיין מדע צעיר מאוד ולא מושלם, מלא בחוסר ודאות ועם מעט עקרונות מאחדים. מצד שני, הצמיחה המהירה של אוכלוסיית האדם גורמת כל הזמן להכחדת המינים ולשינוי של סביבות. לכן ביולוגים לשימור נקראים להציע החלטות בזמן המתבססות על מידע לא מספיק.

מגוון ביולוגי או מגוון ביולוגי אינו פשוט המגוון של מיני צמחים ובעלי חיים הקיימים על פני כדור הארץ שלנו. המגוון הביולוגי הוא העושר והמבנה המבני, הקומפוזיטיבי והתפקודי בקנה מידה שונה של מערכות חיים. לכן הוא כולל את השונות הגנטית בין פרטים, המגוון בין אוכלוסיות ובין מינים, מגוון הנופים, מערכות אקולוגיות, ביומים. בכל רמה של קנה מידה ניתן לזהות את שלושת מרכיבי הווריאציה, למשל ברמה הגנטית ניתן למדוד את וריאציית ההרכב, בין היתר על ידי נוכחותם של אללים שונים בגנום של אנשים שונים, את השונות המבנית על ידי נוכחותם של פולימורפיזם, הפונקציונאלי משיעור החלפה הגנטית בין אוכלוסיות. ברמת הנוף, הווריאציה הקומפוזיטיבית ניתנת למדידה בין היתר על ידי ייצוג סוגי בתי גידול שונים, המבניים על ידי מדדי פיצול, הפונקציונליים על ידי זרימת האנרגיה והחומרים המזינים.

המגוון הביולוגי אינו מופץ באופן אחיד על פני כדור הארץ: הוא משתנה בהתאם לקו רוחב, גובה וגורמים אחרים הפועלים בקנה מידה מקומי, כמו למשל נוכחות מחסומים גיאוגרפיים המעכבים את התנועות האינדיבידואליות של אורגניזמים, או של סביבות קיצוניות כגון מדבריות. , אשר מעט אורגניזמים מתאימים להם. בקנה מידה עולמי, הקשר הבולט ביותר הוא בין המגוון הביולוגי לקו הרוחב: המגוון הביולוגי (מספר המינים, המגוון והמורכבות של הסביבות) גדל ועובר מהקטבים לעבר קו המשווה. הסברים רבים הוצעו לתופעה זו, אף שאין ראיות חותכות לטובת זה או אחר, סביר מאוד להניח כי מספר גורמים תורמים לקביעתה (Gaston 2000). תפקיד מהותי בוודאי ממלא את זמינות האנרגיה, שתלויה בקרינת השמש ולכן עולה לכיוון קו המשווה. כמות גדולה יותר של אנרגיה הזמינה לאורגניזמים מפחיתה את התחרות שלהם, ומאפשרת דו קיום של מספר גבוה יותר של אסטרטגיות אבולוציוניות שונות ולכן, לטווח הארוך, מספר גדול יותר של מינים. יחד עם זאת, היציבות האקלימית הגדולה יותר בקנה מידה אבולוציוני של אזורי המשווניות, שלא היו מכוסים על ידי קרח במהלך הקרחונים, הייתה משאירה יותר זמן למינים להתפתח התאמות המכוונות לסביבתם, ומעדיפות ספציפיות על בסיס אפילו כמה דמויות ייחודיות.

מעבר להשפעה הכללית של קו רוחב, המגוון הביולוגי מרוכז באזורים מסוימים יותר מאשר באזורים מסוימים בפרט, באזורים מסוימים על פני כדור הארץ ישנם אורגניזמים וסביבות מסוימות שתפוצתן מוגבלת מאוד ולכן אינן קיימות במקומות אחרים. אזורים אלה נקראים מרכזי אנדמיזם ויש להם ערך מסוים מכיוון שהם ייחודיים בהשוואה לכל שאר האזורים על פני כדור הארץ. לכן שימורם חשוב עוד יותר מכיוון שאובדן יביא להיעלמות סופית של המין והסביבות המארחות אותם. מרכזי האנדמיזם מופצים בכמה אזורים, כולל קורדיירה האנדים בדרום אמריקה, מדגסקר, עמק השבר ואזור אגם ויקטוריה באפריקה, אינדונזיה וגינאה החדשה בדרום מזרח אסיה. המאפיין המשותף של מרכזי האנדמיזם הוא הבידוד הפיזי שנוצר על ידי תבליטים בלתי נגישים (אנדים קורדילרה, עמק השבר) או מהים (איי אינדונזיה, גינאה החדשה, מדגסקר). תנאי הבידוד, למעשה, מאפשרים לאוכלוסיות להתפתח במהירות במינים עקב היעדר החלפה גנטית עם אוכלוסיות שכנות.

איומים על המגוון הביולוגי ואסטרטגיות השימור

לאור צפיפות האוכלוסייה הגבוהה מאוד אליה הגיע מיננו, פעילויות אנושיות רבות, שתואמות בעבר להתמדה של מינים אחרים, הפכו לאיומים על המגוון הביולוגי. חקלאות, דיג, תעשייה, עיור, סחר הם הגורם העולמי לתהליכים השוחקים את מורשת המגוון הביולוגי בעולם. תהליכים אלה פועלים ישירות על המין (הריגה למטרות מזון או למטרות מסחריות) או על בתי הגידול בהם הם חיים. התופעות המדאיגות ביותר כוללות השפלה, פיצול והרס של כמה סוגי בתי גידול במיוחד. אף על פי שהירידה המהירה שלהם וחשיבותם במתן שירותים חיוניים לבני אדם ניכרים בבירור, יערות ומים מתוקים עדיין מושפלים ונהרסים במהירות, וכאמור, כמעט כל שטחי הדשא הטבעיים הקיימים על פני כדור הארץ הוסבו כעת לשטחים חקלאיים.

ההשפעה הנרחבת של זיהום ושל שינויי אקלים מתווספים להרס ישיר של בתי גידול. האחרון זכה לתשומת לב תקשורתית רבה בשנים האחרונות, גם בזכות הענקת פרס נובל לשלום לשנת 2007 לפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) על מדעיו ומידעו בנושא. למרות שמהירות שינויי האקלים נמוכה מזו של תהליכים אחרים המאיימים על המגוון הביולוגי, קשה הרבה יותר לעצור ופועלת על ידי הגדלת מהירותם של תהליכים אחרים: הפחתת המשקעים באזורים מסוימים מגדילה את צריכת המים, במיוחד לחקלאות. שינויי האקלים משנים את בתי הגידול, מה שהופך אותם בחלק מהמקרים לפחות מסבירי פנים למינים המקומיים השוכנים בהם ובמקביל להעדיף את התפשטותם של מינים שאינם ילידים. אלה, שהוכנסו במכוון או בטעות על ידי האדם, באמצעות תחרות, טרף או טפיליות יכולים להוביל להכחדת מינים מקומיים, כפי שקרה מעל הכל באוסטרליה, ניו זילנד ואיים קטנים רבים ברחבי כדור הארץ.

התנאים שהעדיפו פיזור גדול של החיים הם למרבה הצער זהים המאפשרים לאדם להתרבות ולהגיע לצפיפות גבוהה מאוד. בדיוק מסיבה זו יש מתאם חזק בין עושר המינים לצפיפות האוכלוסייה האנושית (A. Balmford, JL Moore, T. Brooks et al., Conflicts Conservation ברחבי אפריקה, «Science», 2001, 291, 5513, עמ '2616 - 19): במקרים רבים, לפיכך, התחומים שבהם מרוכזת המגוון הביולוגי חופפים לאלה בהם מרוכזים האיומים על התמדתה. ברוב האזורים הטרופיים העשירים במגוון ביולוגי, למעט גינאה החדשה, מתגוררת אוכלוסייה אנושית גדולה מאוד, ובכך מחמירה את הקונפליקט בין פעילויות אנושיות לשימור המגוון הביולוגי.

לא כל המינים רגישים באותה מידה לתהליכים העלולים לאיים על המגוון הביולוגי: יש, למעשה, תכונות אופייניות מהותיות ההופכות מינים לרגישים פחות או יותר להכחדה (A. Purvis, JL Gittleman, GM Cowlishaw, GM Mace, חיזוי סיכון הכחדה בירידה מינים, "Proceedings of the Royal Society of London B. Biological Sciences", 2000, 267, 1456, עמ '1947 - 52). מינים בעלי התמחות גבוהה עבור בית גידול, כפי שקורה, למשל, עבור סוגים רבים של יער טרופי, או התלויים בכמה מינים אחרים לצורך קיומם, כפי שקורה אצל חלק מהטורפים, רגישים במיוחד לשינויים בסביבתם. מינים המתרבים לאט לאט לא יוכלו לשמור על שיעור תמותה מוגבר. לדוגמא, למגפונה של פליסטוקן שנכחד היה שיעור רבייה נמוך מהממוצע, ולכן הלידות כנראה לא היו רבות ותכופות להחליף את האנשים שנהרגו בידי ציידים פרהיסטוריים. הסתברות מוגברת להכחדה קשורה גם לנדירות המין, זה נכון במיוחד לאלה המוגבלים לאזור מוגבל, שאירוע שלילי אחד יכול לגרום להכחדה עבור כלל האוכלוסייה. המקרה של 90 המינים של צמחים אנדמיים של סנטינלה, פסגה הררית באנדים האקוודוריים, שהתגלה בשנות השמונים של המאה העשרים, הוא פרדיגמטי. ונכבה כעבור כמה שנים לצורך המרת האזור לחקלאות (E.O. Wilson, The Diversity of Life, 1992 trans. it. 1993).

מכיוון שמגוון ביולוגי והאיומים עליו אינם מופצים באופן שווה על פני כדור הארץ, וחלק מהמינים רגישים יותר מאחרים לאותם איומים, קיימות שתי אסטרטגיות שימור אפשריות. הראשון הוא שימור ברמת המינים, זיהוי אלה המאוימים וביצוע פעולות ממוקדות עבורם; השני הוא שימור ברמה האזורית הגיאוגרפית, זיהוי אתרים עם מגוון ביולוגי רב ובמקביל מאוים. שתי הגישות משולבות לעיתים קרובות בזיהוי אתרים מאוימים המכילים מינים רבים בסכנת הכחדה.

הקטגוריות והקריטריונים של הרשימות האדומות של IUCN למין מאיים

מבוקש מאוד על ידי המנכ"ל הראשון של אונסק"ו (הארגון המדעי והתרבות של האו"ם), סר ג'וליאן האקסלי, האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) נוסד במהלך ועידה בינלאומית בשנת 1948 בפונטנבלו, צרפת. משימת הארגון היא "להשפיע, לעודד ולסייע לחברות ברחבי העולם לשמר את שלמות הטבע ומגווןו ולהבטיח שכל שימוש במשאבי הטבע יהיה שוויוני וקיים מבחינה אקולוגית" (www.iucn.org/ בערך / 22 במרץ, 2010). ה- IUCN מונה כיום למעלה מ -1000 חברים, כולל מדינות, סוכנויות ממשלתיות, סוכנויות לא-ממשלתיות וארגונים בינלאומיים: באיטליה הוא כולל, בין היתר, את המועצה הלאומית למחקר (CNR), המנהל להגנת הטבע של המשרד לאיכות הסביבה, העיקרית ארגונים לא ממשלתיים להגנת הסביבה וכמה אזורים מוגנים. בנוסף לארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים, ה- IUCN מזוהה עם רשת של כ -10. 000 חוקרים התורמים כמתנדבים לפעילותה המדעית והשימורית.

בין הפעילויות המשפיעות ביותר שנערכה על ידי רשת המתנדבים של IUCN הם תחזוקה ועדכון תקופתי של הרשימה האדומה של IUCN של מינים מאוימים (www.iucnredlist.org). הרשימה האדומה של IUCN, שנוצרה בשנת 1963, מהווה את המלאי המקיף ביותר של מעמד השימור בעולם על ידי מיני צמחים ובעלי חיים, המזהה את אלו הנמצאים בסכנת הכחדה ומקדם פעולות לטובת שימורם. בתחילה, הרשימה האדומה של IUCN אספה הערכות סובייקטיביות של רמת הסיכון להכחדה על פי המומחים העיקריים מהמינים השונים. בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, כשלושים שנה לאחר לידתה, התברר הצורך להפחית את הסובייקטיביות של הערכות המומחים בכך שהם דורשים מהם להחיל קריטריונים פורמליים: לאחר תהליך ייעוץ מקיף הם אומצו. בשנת 1994 הקטגוריות הראשונות והקריטריונים הכמותיים והמחמירים מדעית לייצור הרשימות האדומות, ששוכללו באופן משמעותי בשנת 2001 (IUCN 2001). קטגוריות וקריטריונים אלה, החלים על כל המינים החיים, למעט מיקרואורגניזמים, מהווים כיום תקן בפועל ברחבי העולם להערכת מצב השימור של מינים גם מחוץ ל- IUCN. כדי להפוך באופן רשמי לחלק מהרשימה האדומה, הערכת מצב השימור של מין, שהוכן על ידי מומחה, נתונה לתהליך ארוך של בדיקה על ידי מומחים אחרים (סקירת עמיתים). נוהג זה, הנפוץ בפרסום תוצאות מדעיות, הוא אחת הסיבות לסמכות הרשימה האדומה של ה- IUCN.

קיימות תשע קטגוריות של מצב שימור של המינים שאומצו בשנת 2001 (טבלה 1), מהקטגוריה הנכחדת, שהוחלה על המינים שעבורם קיימת הוודאות המוחלטת שגם האדם האחרון מת, ונכחד בטבע, שהוקצה ל מינים שכבר אין בהם אוכלוסיות טבעיות אלא רק יחידים בשבי, עד לקטגוריית החשש הכי פחות, שאומצו עבור מינים שאינם מסתכנים בהכחדה בטווח הקצר או הבינוני.למרות שקטגוריות ההכחדה (כלומר EX ו- EW) עשויות להיראות פשוטות להקצאה, גם בקרב המינים הידועים יותר כמו בעלי חוליות ישנם מספר רב של מקרים מפוקפקים, בגלל המידע המינימלי הקיים, במיוחד לגבי מינים טרופיים. למעשה, זה קורה בתדירות גבוהה מאוד שנעשים ניסיונות להעריך את מצב שימור המינים, שתואר עוד לפני יותר ממאה שנה, הידוע רק בזכות ההולוטיפ (הדגימה שנאספה כמדגם מייצג של המין החדש ונשמרה במוזיאון. כאסמכתא). לעתים קרובות, ההולוטיפים הללו מגיעים מאזורים מרוחקים (איים, יערות או פסגות הרים שקשה להגיע אליהם באמצעות משלחות מדעיות), ולכן לא ביקרו בהם כבר עשורים רבים. במקרים אלה קשה מאוד להעלות השערות המאופיינות בקפדנות מדעית לגבי מצב השימור האפשרי, בין היתר, מסיבה זו לעיתים קורה שמינים שנחשבים נכחדים במשך זמן רב 'מגלים' מחדש על ידי החוקרים.

בין קטגוריות ההכחדה והכי פחות מדאיגות ניתן למנות את קטגוריות האיום, המזהות מינים העומדים בפני סיכון גובר להכחדה בטווח הקצר או הבינוני: פגיע, בסכנת הכחדה ובסכנת הכחדה קשה. מינים אלה מייצגים סדרי עדיפויות לשימור, מכיוון שללא התערבויות ספציפיות שמטרתן לנטרל את האיומים כלפיהם ובמקרים מסוימים אפילו להגדיל את אוכלוסיותיהם הקטנות, הכחדתם היא סיכוי קונקרטי.

למרות שקטגוריות האיומים מדורגות על פי סיכון גובר להכחדה, הגדרתן אינה באה לידי ביטוי כמותית במונחי הסבירות להכחדה לאורך תקופה מסוימת, אלא מופקדת על ביטויים מעורפלים מבחינה מילולית כגון סיכון גבוה, גבוה מאוד או גבוה במיוחד. הערפול הסמנטי שאומץ הוא, עם זאת, הכרחי לפחות מסיבה אחת. כל הערכה כמותית של הסיכון להכחדתו של מין מבוססת, למעשה, על קריטריונים מרובים: ביניהם ההנחה שתנאי הסביבה שבה נמצא המין (צפיפות אוכלוסייה אנושית, אינטראקציה בין האדם לבין שיעור המרת בתי גידול למין. , מגמת האקלים ועוד ועוד) נשארים קבועים בעתיד. זה מאוד לא סביר, גם משום שכלול מינים באחת מקטגוריות האיום של הרשימה האדומה של ה- IUCN עלול לגרום להתערבויות שמטרתן לשמור עליו ולהפחית את הסיכון להכחדתו.

בנוסף לקטגוריות שהוזכרו, לאחר הערכת מצב השימור שלהם, ניתן לסווג את המין ככמעט מאוים אם הם קרובים מאוד ליפול לאחת מקטגוריות האיום, או חסרים נתונים אם אין מספיק מידע להערכת מצבם. . מינים השייכים לקטגוריה האחרונה ממלאים תפקיד חשוב יותר ויותר בעולם השימור. למעשה, אם המינים שנכנסים לקטגוריית איומים הם בעדיפות לשימור, אלו שלא ניתן להעריך את מעמדם הם בראש סדר העדיפויות למחקר בסיסי, והאזורים שבהם אלה מרוכזים הם אלה שבהם הם הכי נחוצים. משלחות מדעיות לאיסוף נתונים חדשים.

הכנסת קריטריונים מחמירים בשנת 1994 הפכה את תהליך סיווג המינים בקטגוריות הרשימה האדומה לאובייקטיבי הרבה יותר. בגרסה הנוכחית, שאושרה בשנת 2001, הקריטריונים מחולקים לחמישה סוגים המוצגים בלשונית. 2. כל אחד מהקריטריונים מקודד בקפידה לתתי קריטריונים המתוארים בפירוט (IUCN 2001). לכל קריטריון קיימים ספים הולכים וגדלים להכללת מינים בשלוש קטגוריות האיום: פגיעות, בסכנת הכחדה או בסכנת הכחדה קשה.

קריטריון A מבוסס על אומדן שיעור הירידה המספרי של אוכלוסיית המינים הנחשבים, ללא קשר לעקביות המספרית שלו. כדי שמין ייכלל בקטגוריית האיום התחתונה (הפגיעה), ירידתו חייבת להיות גדולה מ- 30% על פני תקופה של 10 שנים או 3 דורות (הארוך מביניהם), ואילו להיכלל בקטגוריית האיום הגבוהה ביותר (בסכנה קשה. ) הירידה חייבת להיות גדולה מ- 80% באותה תקופה. שיעורי הפחתת אוכלוסייה אלה הם גבוהים ביותר ולמרות שרוב המינים בעולם נמצאים בירידה פחות או יותר, מספר המינים במצב כה חמור הוא נמוך יחסית. שיקולים דומים חלים גם על הספים המשמשים לקריטריונים האחרים, המשקפים פילוסופיה מדויקת של הרשימה האדומה: המדגישים רק את בעיות השימור של המינים המאוימים ביותר, שסיכון הכחדתם בטווח הקצר או הבינוני הוא קונקרטי ומהותי. . התוצאה הישירה של בחירה זו היא שמינים רבים, שמצב השימור שלהם מתדרדר וזקוקים להתערבויות בשימור, עשויים להיכנס לקטגוריה הדאגה ביותר. למרות שקריטריון א 'פשוט וישיר, ישנם מעט מפתיעים מינים שעבורם הוערכה באופן מהימן ירידת האוכלוסייה. הפקת אומדנים אלה מצריכה למעשה נתונים ניכרים ביותר, במיוחד לגבי מינים שעדיין נמצאים בשפע ונפוצה באזורים גדולים. מסיבה זו, יישום קריטריון A מבוסס לרוב על מידע עקיף. דוגמה שכיחה למדי נוגעת למינים הקשורים קשר הדוק לסביבות יער ראשוניות שחיות באיים הנתונים ליערות יערות עזים, ובמקרה זה קצב ירידת האוכלוסייה מוערך כשיעור יערות. למרות שבמידה פחותה, גם בקריטריונים הבאים הזמינות של מידע כמותי אמין מוגבלת ביותר ודורשת שימוש בהסקות מפורשות.

קריטריון B מבוסס על גודל אזור התפוצה הגיאוגרפי של המין. כדי שמין יסווג כמאוים על פי קריטריון B, הטווח שלו חייב להיות קטן (פחות מ -20,000 קמ"ר, בערך שטחיה של סרדיניה, לשם הכללתו של מין בקטגוריה הפגיעה), אך זה לא מספיק כשלעצמו: למעשה יש צורך שהטווח יהיה בכיווץ, כי האוכלוסייה בתוכו מוגבלת לשברים מבודדים זה מזה, ואיכות בית הגידול למין הולכת ומתדרדרת. קריטריון C דומה מבחינה מושגית לזה B, עם ההבדל שהוא חל על אוכלוסיות מוגבלות מספרית (פחות מ -10,000 פרטים עקב הכללתו של מין בקטגוריה הפגיעה), מפוזרים בשברים מבודדים ועם ירידה ניכרת או תנודה דרמטית. של האוכלוסייה. קריטריון D חל רק על מינים בעלי אוכלוסייה קטנה או אזור תפוצה קטן ביותר (פחות מ -1000 פרטים או שטח תפוס של פחות מ -20 קמ"ר לכלול מינים בקטגוריה הפגיעה). קריטריון ה ', לעומת זאת, שונה באופן איכותי מכל הקודם מכיוון שהוא מבוסס על הסתברויות הכחדה כמותיות המוערכות לפרק זמן מדויק. הסתברויות אלו עוזרות לתת פרשנות לקטגוריות האיום: על פי קריטריון ה ', מינים פגיעים אם ההערכה היא שההכחדה שלו גדולה מ -10% תוך 100 שנה, בסכנה אם היא גדולה מ -20% בעוד 20 שנה או חמישה דורות, בסכנת הכחדה אם גדולים מ- 50% בתוך 10 שנים או שלושה דורות. ניתן לקבל אומדני הסתברות אלה באמצעות ניתוח של חיוניות האוכלוסייה, בהתבסס על סימולציות של המגמה הדמוגרפית זהה לפונקציה של פרמטרים (שיעורי הילודה, התמותה, הצמיחה) המוערכים לתרחישים חלופיים שונים.

הקטגוריות והקריטריונים של IUCN פותחו במקור להערכה עולמית של מינים ולכן אינם חלים ישירות על אוכלוסיות מקומיות, המהוות רק חלק קטן מהאוכלוסייה העולמית של מין. בהתחשב בפופולריות של קטגוריות וקריטריונים, ובהתחשב בצורך ליישם אותם גם ברשימות אדומות לאומיות ואזוריות, אם כי לא רשמיות או שנעשו על ידי ה- IUCN, בשנת 2004 הוגדר פרוטוקול רשמי לתיקון ההערכות כאשר אלה נוגעים לשברים של אוכלוסייה עולמית. תיקונים אלה לוקחים בחשבון את העובדה שאוכלוסייה מקומית לא עשויה להיות אוכלוסיה סגורה: אם יש בה חילופי אנשים עם אוכלוסיות שכנות אחרות שאינן כפופות להערכה, הסיכון שלה להכחדה עשוי להיות שונה מזה שהוערך עם יישום הקריטריונים הגלובליים. .

הרשימות האדומות וההערכות הגלובליות של מצב השימור

למרות היותו המלאי השלם ביותר על מצב השימור של מיני בעלי חיים וצמחים, מאז מרץ 2010 הרשימה האדומה של IUCN מכילה מידע על כ- 48 בלבד. 000 מינים, כלומר אחוז קטן מכלל המינים החיים. מספיק לומר שבין 320 לערך. 000 מפעלים קיימים, רק 12. כאלף דורגו ברשימה האדומה ורק 1000 מההערכות הללו מתועדות היטב. הדבר נכון גם לגבי קבוצות רבות אחרות של מינים, במיוחד בקרב חסרי חוליות, שעדיין אינם מוערכים כיום. גם עבור בעלי חוליות, ללא ספק הקבוצה הטקסונומית הנחקרת והידועה ביותר, יש מידע מלא: פחות ממחצית מהכמעט 60. 000 מינים הוערכו, ובמיוחד רק 14% ממיני הדגים (המונח איתו מסומנים באופן כללי חברי שני המעמדות של דגי סחוס ודגי עצם), הקבוצה הגדולה ביותר מבין בעלי החוליות עם כ- 30. 000 מינים. מתוך כ -48. 000 מינים שהוערכו, 36% מאוימים (פגיעים, בסכנת הכחדה או בסכנת הכחדה קשה). עם זאת, אחוז זה יכול לייצג הערכת יתר של הנתון האמיתי, מכיוון שבחלק מהקבוצות שהוערכו בצורה מאוד לא שלמה, נבדקו עדיפות מינים עם בעיות שימור ניכרות: 70% ממיני הצמחים ו -34% ממיני המין המוערכים מאוימים.

ישנן שתי אסטרטגיות שנקטו על ידי ה- IUCN כדי לנסות להפוך את הכיסוי הטקסונומי של המינים להערכה רחבה והומוגנית יותר: מאז אמצע שנות התשעים, למעשה, רשויות רשמיות מוכרות (רשויות הרשימה האדומה) האחראיות לאיסוף הערכות קבוצות המינים היו עם זאת, אפילו זה לא הספיק כדי להבטיח הערכה אחידה של המינים, הן בשל פער השיפוט בין הרשויות השונות והן משום שלא ניתן היה לייעד אותם לקבוצות טקסונומיות גדולות. לכן, מאז שנת 2000 ה- IUCN אימץ את האסטרטגיה של הערכות עולמיות, יוזמות מרכזיות להערכה מקיפה של קבוצות טקסונומיות גדולות.

ההערכה הגלובלית הראשונה שבוצעה הייתה הערכת הדו-חיים הגלובלית (SN Stuart, JS Chanson, NA Cox et al., מצב ומגמות של ירידות והכחדות דו-חיים ברחבי העולם, "מדע", 2004, 306, 5702, עמ '1783 - 86), מאמץ משותף של ארבע שנים של למעלה מ- 600 מומחים להערכת מצב השימור של למעלה מ- 5100 מינים קיימים של דו-חיים. הצלחתה של מערכת זו הולידה את התנופה ליוזמות הערכה עולמיות רבות אחרות: באוגוסט 2008 הושלמה ההערכה העולמית של יונקים, בעוד שבין היתר, הערכות עולמיות של דגי מים מתוקים, זוחלים, של קבוצות רבות של מינים ימיים, שפריריות.

אחת התוצאות המדאיגות ביותר שהושגו על ידי הערכת הדו-חיים הגלובלית היא שבין שלוש הקבוצות המוערכות באופן מקיף יותר (יונקים, ציפורים ודו-חיים), הדו-חיים הם בסכנת הכחדה ביותר: אחד מכל שלושה מינים נמצא בסיכון גבוה מאוד או גבוה מאוד להכחדה. לטווח קצר (טבלה 3). במאה האחרונה עשרות מינים של דו-חיים נכחדו בוודאות ורבים אחרים לא נראו בשנים האחרונות: לכן סביר להניח כי מינים שנכחדו עולים על 150 ב -500 השנים האחרונות. בסך הכל אוכלוסיית 43% ממיני הדו-חיים היא בירידה מספרית, בעוד שרק 1% גדלה. הגורמים לגל ההכחדות המטריד הזה הם בוודאי מרובים. מינים רבים של דו-חיים קשורים לסביבות שבריריות, כמו בריכות זמניות ובאופן כללי יותר מביצות, שנעלמות במהירות גבוהה מאוד הן בשל פעולה ישירה של החזרת בני אדם והן בשל עליית הטמפרטורה של כדור הארץ עקב התחממות גלובלית. אולם בשנים האחרונות ההשפעה על אוכלוסיות דו-חיים של chithridiomycosis, זיהום פטרייתי קטלני ובכל מקום, שנמצאה באוכלוסיות רחוקות מאוד בכל היבשות, ניכרת יותר ויותר. זה עדיין עניין של ויכוח אם המיקוזיס התפשט לאחרונה יחסית בגלל הגידול המסיבי בתנועות האדם, או שמא עורם של הדו-חיים, העדין ביותר מכיוון שהוא חדיר למים, פגיע כעת יותר בגלל העלייה בקרינה האולטרה סגולה עקב להפחתת האוזון הסטרטוספרי. עם זאת, זהו המקרה המתועד הראשון של איום עולמי על קבוצת מינים כה גדולה, הנגרמת על ידי בני אדם אך מסוגלת לפעול גם באזורים שבהם השפעת הפעילות האנושית עדיין מינימלית.

בנוסף לזיהוי מינים בסכנת הכחדה, הרשימה האדומה משמשת לציון התקדמות (או רגרסיה) לקראת השגת המטרה לצמצום אובדן המגוון הביולוגי, משום שכפול תקופתי של הערכות עולמיות מאפשר לעקוב אחר השונות בסיכון. של כל מין לאורך זמן. המטרה העתידית של ה- IUCN היא אם כן לחזור על ההערכות הגלובליות אחת לחמש שנים, כדי לחשב מדד המודד את השונות במצב השימור של המין, הנקרא מדד הרשימה האדומה, עבור ביומים שונים, אזורים ביוגיאוגרפיים, קבוצות של מִין. עד כה קבוצת המינים היחידה שניתן היה לחשב מדד זה היא זו של ציפורים: בשש עשרה השנים האחרונות התדרדר מצב השימור שלהן בכל האזורים הביוגיאוגרפיים ובכל סוגי בתי הגידול (על כך ראה SH Butchart, AJ Stattersfield, LA Bennun et al., מדידת מגמות עולמיות במעמד המגוון הביולוגי. מדדי הרשימה האדומה לציפורים, "ביולוגיה PLoS", 2004, 2, 12, עמ '2294-2304).

זיהוי אתרי עדיפות לשימור

ריכוז המינים המאויימים באזורים מוגבלים על פני כדור הארץ וחוסר הפרופורציות בין מצבי חירום לשימור המגוון הביולוגי לבין המשאבים הכלכליים הקיימים כדי להילחם בהם נתנו תנופה ניכרת בעשור הראשון של המאה ה -21 להתקדמות בתחום זיהוי אזורי עדיפות. להיות מוגן. שניים מהמחקרים המשפיעים ביותר בתחום, שסימנו נקודת מפנה בדרך להגות אסטרטגיות שימור, הופיעו בכתב העת המדעי "Nature" בשנת 2000. מחקרים אלה, המסכמים את התפתחות המחשבה המדעית בתחום זה בעשרים השנים הקודמות, מאמצים עקרונות ושיטות שונות במהותם, אך משותף להם המטרה, המפורשת פחות או יותר, להשיג את התוצאה המרבית האפשרית ביחס להשקעה הכלכלית. נעשה בפעולות שימור. שתי השיטות הבסיסיות לזיהוי אזורי עדיפות לשימור הן זיהוי מוקדים חמים (תרתי משמע "נקודות חמות") של המגוון הביולוגי (Myers, RA Mittermeier, CG Mittermeier et al. 2000) ותכנון שימור שיטתי) כדי לזהות את מערך האזורים המינימלי צריך להיות מוגן כדי להשיג רמת הגנה קבועה מראש עבור קבוצת מינים נתונה (Margules, Pressey 2000).

שיטת הנקודות החמות מתבססת על העובדה שאחוז גדול מהמגוון הביולוגי הידוע מרוכז בחלק קטן מכדור הארץ. בהתבסס על עיקרון זה, נורמן מאיירס ומשתפי הפעולה שלו זיהו מערך אתרים התופסים קולקטיב של 0.5% מהאדמה, מכילים 20% ממיני צמחי כלי הדם שתוארו עד כה ומאוימים מאוד בגלל פעילות אנושית. המירו מעל 70% מהצמחייה הטבעית הקיימת באזורי ייצור. הגנה על אתרים אלה (הנקודות החמות) פירושה הגנה על מגוון ביולוגי רב באזורים ספורים, ולכן בעלויות נמוכות יחסית. 20 האתרים שזוהו כוללים בין היתר את החלק הטרופי של האנדים, שברי יער במערב אפריקה, עמק השבר, מדגסקר, רכס הרי גאתי בהודו, אינדונזיה ומלזיה. מאז ניתוח המוקדים התמקדו בחלוקת צמחים, בנוסף לאזורים טרופיים אלו ואחרים, אזורי הפלוריסטיקה של הים התיכון וכף התקווה הטובה בדרום אפריקה, שניהם עשירים מאוד בצמחים, זוהו כמוקדי שימור. פרח שאינו קיים במקום אחר על פני כדור הארץ.

עבודתו של מאיירס על מוקדים זכתה להישגים רבים: הוא היה הראשון לביסוס הצורך בזיהוי אזורי עדיפות להתערבות ברמה העולמית, והוא זיהה אזורים עדיפים בהם סיכון גבוה להכחדה וריכוז של מינים אנדמיים חופפים, שככאלה אי אפשר לשמור במקום אחר. כל השיטות שפותחו מאוחר יותר מזהות אזורי עדיפות על בסיס צירוף מקרים של תוכן המגוון הביולוגי שאין לו תחליף ואיומים חזקים. כמות נכבדה של משאבים כלכליים, שהועמדו לרשות קרנות וארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים העוסקים בשימור, הופנו לשימור מוקדים חמים: לכן עבודה זו הצליחה כמו מעטים אחרים להשפיע על פעולות השימור.אולם, תהליך הזיהוי של נקודות חמות הוא סובייקטיבי ביותר, בקנה מידה גס, והיסודות התיאורטיים שלו אינם מבטיחים אופטימיזציה אמיתית של המשאבים. מגבלות אלה התגברו על ידי תכנון שימור שיטתי.

תכנון זה נועד לזהות מערך אתרים שהגנתם מאפשרת להשיג השגת יעדים כמותיים קבועים מראש (מבחינת כמות המגוון הביולוגי לשמירה) עם השקעה כלכלית מינימאלית אפשרית. באופן זה, תכנון שימור שיטתי מאפשר אופטימיזציה אפקטיבית של המשאבים הכלכליים המוגבלים הזמינים לשימור המגוון הביולוגי.

העיקרון לפיו כלול אתר במערכת האזורים שיש להגן עליהם או להיכלל ממנו מבוסס על תפיסת השלמה. הוספת אתר למערכת האזורים הנבחרים שימושית רק אם זה, המשלים את תוכן המגוון הביולוגי של האתרים האחרים שכבר נבחרו, תורם להשגת מטרת השימור. מתוך ידיעת עלות השימור של כל אתר (רכישה, ניהול), ניתן לבחור את האתרים הזולים ביותר באותה תרומה, ובכך למקסם את התשואה (מבחינת המגוון הביולוגי המשומר) של ההשקעה בשימור. מכיוון שהפתרון האנליטי של בעיה זו מורכב ביותר כאשר יש לשמור על מינים רבים ביחידות תכנון רבות, פותחו כמה אלגוריתמים למציאת פתרונות לבעיה, הניתנים להשגה במהירות ובכל מקרה קרוב מאוד לאופטימלית. בנוסף לזיהוי מערכות השטח המוגן היעילות ביותר להשגת יעדי שימור, שיטות תכנון השימור השיטתיות מאפשרות להעריך את התרומה של כל יחידת תכנון להשגת המטרה. תרומה זו מוגדרת כחוסר תחליף (פשוטו כמשמעו "חוסר תחליף") של יחידת התכנון, והיא שווה ערך להסתברות שיש צורך באחדות כדי להשיג את המטרה (RL Pressey, IR Johnson, PD Wilson, גוונים של תחליף. תרומת האתרים ל יעד הסתייגות, "מגוון ביולוגי ושימור", 1994, 3, 3, עמ '242 - 62). יחידת תכנון יכולה להיות בלתי ניתנת להחלפה אם היא מכילה מינים או בתי גידול שאינם נמצאים במקום אחר, או אם היא מכילה כמות כה גדולה עד שאי אפשר להחליף אותה אפילו בסכום של כל האחרים.

ככלל, המשאבים הכלכליים הקיימים אינם מאפשרים ליישם את התערבויות השימור בו זמנית בכל יחידות התכנון שנבחרו. במקרה זה, סדר העדיפות (דחיפות ההתערבויות) מוכתב על ידי הפגיעות של כל יחידת תכנון. יחידות תכנון, אשר בו זמנית אינן ניתנות להחלפה ונתונות לאיומים קרובים, צריכות לקבל את העדיפות הגבוהה ביותר להתערבות, מכיוון שאם הן לא נשמרות בזמן הן עלולות לאבד, לפחות חלקית, את תוכנן מבחינת המגוון הביולוגי. לכן, מכיוון שאזורים אלה אינם ניתנים להחלפה, השפלתם מרמזת כי לא ניתן עוד להשיג את יעדי השימור.

אף על פי שתכנון שימור שיטתי שימש בהצלחה ברחבי העולם, ובמיוחד באוסטרליה (שם פותחה) ובדרום אפריקה, עד כה היישום היחיד של השיטה בעולם נובע מרודריגס ועמיתיו. משתפי פעולה (רודריגס, אנדלמן, בקאר ואח '.2004). למרות שהניתוח מתמקד במינים בעלי חוליות ולא צמחים, רבים מאזורי העדיפות שזוהו (כמעט כולם באזורים טרופיים) תואמים בערך למוקדים החמים של מאיירס. התאמה לכאורה זו של אזורי עדיפות לשימור בקנה מידה עולמי מסתירה סטייה עמוקה ובלתי נמנעת שמתבררת על ידי התבוננות בתוצאה בפירוט רב יותר. למעשה, ללא קשר לשיטת הניתוח, אזורי העדיפות לקבוצות של מינים שונים אינם חופפים וזה מהווה בעיה גדולה ולא פתורה. אי אפשר למדוד באופן מקיף את השונות במגוון הביולוגי הכולל על פני כדור הארץ ולכן יש צורך להסתמך על כמה קבוצות מינים ידועות יותר. עם זאת, הבחירה בקבוצת המינים המייצגת את המגוון הביולוגי משפיעה על התוצאה. אז איך אפשר לזהות את תחומי העדיפות לשימור המגוון הביולוגי במלואו? זה, לצד הבעיות המתוארות בפסקה הבאה, הוא אחד מאתגרי השימור הגדולים במאה ה -21.

אתגרים עם שחר המאה החדשה

במהלך הוועידה העולמית לפיתוח בר-קיימא שהתקיימה ביוהנסבורג בשנת 2002, רוב המדינות בעולם הסכימו על המטרה להפחית באופן משמעותי את שיעור אובדן המגוון הביולוגי עד שנת 2010. למרות שניתן לומר כיום כי מטרה זו נכשלה, נעשה הרבה כדי לזהות חולשות בתיאוריה ובפרקטיקה הנוכחית של שימור המגוון הביולוגי. איסוף המידע על מצב השימור של מינים לצורך עריכת רשימות אדומות של IUCN בהתבסס על נתונים מקיפים נמצא עדיין בשלב מוקדם. למעשה, לא ידוע מעט או כלום על מרבית המינים: לכן יש צורך בהרחבת הידע הבסיסי. עם זאת, שימור הוא מרוץ נגד הזמן: מתי יש לך מספיק ידע להתחיל בפעולה? במילים אחרות, מתי לצמצם את ההשקעות במחקר בסיסי על מין ולהגדיל את אלה לשימורו? תשובה קפדנית מדעית לשאלה זו עדיין אינה אפשרית, אך היא הופכת דחופה יותר ויותר.

סיבוך הבחירה בחלוקת המאמצים בין מחקר לשימור תורם למודעות כי תפוצת המינים הרבים שטרם תוארה היא ותישאר בלתי ידועה לאורך זמן. לכן חיוני לפתח כלים לשימור מינים אלה גם כן, שאחרת עלולים להיכחד עוד לפני שהיו ידועים למדע. מטרה שאפתנית זו עמדה במוקד רק לפני מספר שנים, אך כבר פותחו טכניקות לנסות להשיג זאת בקירוב הולך וגובר (CJ Raxworthy, E. Martinez-Meyer, N. Horning et al., מנבא הפצות של ידועים. ומיני זוחלים לא ידועים במדגסקר, "טבע", 2003, 426, 6968, עמ '837 - 41 JAF Diniz, LM Bini, דוגמת דפוסים גיאוגרפיים בעושר המינים באמצעות פילטרים מרחביים מבוססי-ווקטור, "אקולוגיה גלובלית וביוגיאוגרפיה", 2005, 14, 2, עמ '177 - 85). טכניקות אלה מבוססות על המהירות השונה בה מתוארים מינים באזורים גיאוגרפיים שונים ועל מספר המינים שייתכן שמתאימים להם סוגי בתי הגידול השונים. על בסיס יסודות אלה ניתן לדמות את התפלגויותיהם של מינים היפותטיים שטרם התגלו, ולנסות להבין היכן ממוקמים אתרי העדיפות לשימור כאשר ידועים המינים החדשים.

אתגרי השימור אינם מוגבלים רק למינים. בעולם שבו ההבנה של תהליכי מערכת אקולוגית בקנה מידה גדול והיתרונות הנובעים מהם (כיווץ פחמן, טיהור אוויר ומים, הפריית קרקע, בלימת תנודות אקלימיות ורבים אחרים) הולכת וגדלה היא עוברת במהירות איטית יותר ממין ל התהליכים והאינטראקציות המאפשרים לו להתמיד לאורך זמן ועם זאת לספק לאדם שירותי מערכות אקולוגיות יקרות (ונמדדות יותר ויותר במונחים כלכליים) (Luck, Daily, Ehrlich 2003). דווקא תשומת לב זו הובילה את מזכ"ל האו"ם דאז, קופי אנאן, בשנת 2000 להתחיל בתהליך בן חמש שנים שנקרא הערכת מערכות אקולוגיות של מילניום, במטרה לנתח את ההשלכות על רווחת האדם של שינויים במערכות אקולוגיות ולזהות את הבסיסים המדעיים עבור פעולות הדרושות לשימור ושימוש בר קיימא במערכות אלה. תוצאות הסקר, כלל לא ורודות לעתיד, הן שפעולה אנושית מדלדלת את המורשת הטבעית של כדור הארץ, עד כדי כך שלא ניתן להבחין ביכולתן של מערכות אקולוגיות לקיים את הדורות הבאים. ניתן יהיה להפוך את המגמה במהלך 50 השנים הבאות, אך השינויים הפוליטיים והניהוליים המהותיים הנחוצים אינם מתקיימים כעת (מערכות אקולוגיות ורווחת האדם: המצב והמגמות הנוכחיים, עורך ר 'חסן, ר. שולס, נ. אפר, 2005).

האתגר הגדול ביותר לשימור המגוון הביולוגי, לעומת זאת, אינו נוגע לצד המדעי, אם כי מרגש ואשר עדיין מציג פערים בוטים שיש למלא, אלא לצד האנושי. מדע השימור הטוב ביותר למעשה לא יכול לעשות דבר אם הוא אינו מסוגל לקבוע את פעולות האדם. מבחינה זו ישנם שני סוגים של בעיות. ראשית כל, ההתקדמות המדעית בטכניקות לזיהוי סדרי עדיפויות לשימור אינה מתואמת עם התקדמות רבה ביישום תוכניות השימור, תופעה המכונה משבר היישום (Knight, Cowling, Rouget et al. 2008). אם בשנים האחרונות פורסמה הרבה ספרות מדעית בנושא, חלק גדול מכך נותר למעשה אות מתה. התערבויות השימור שבוצעו תוכננו תוך שימוש מועט בידע שנרכש, במיוחד בשל חוסר יכולתו של העולם המדעי לתקשר עם גורמים חברתיים. בנוסף לחוסר יכולת זו, ישנם עדיין מכשולים שעדיין נראים בלתי עבירים בדרך להיפוך המגמה לאובדן המגוון הביולוגי.

באשר לסדר הבעיות השני, קיים סכסוך לכאורה חשוך מרפא בין שימור המגוון הביולוגי לבין אינטרסים חברתיים וכלכליים אחרים של האדם. אלה לא נובעים רק מהצירוף המקרים, בחגורות הטרופיות, בין עושר המגוון הביולוגי לאוכלוסיית האדם, אלא גם בגלל חוסר ההתאמה לכאורה בין הצורך באזורים חקלאיים לתזונה אנושית לבין אזורים טבעיים לשימור המגוון הביולוגי. ההערכה (הגסה) של השטח שיהיה צורך להגן עליו בכדי לעצור את ירידת המגוון הביולוגי היא, על פי כמה מחברים, בסביבות 50% משטח כדור הארץ, בעוד שברוב המדינות הטרופיות מעל 80% מהשטח כבר כפוף לשימוש חזק על ידי האדם (Soulé, Sanjayan 1998). למרות שאזורים מוגנים נחשבים פה אחד לכלי היעיל ביותר לשימור המגוון הביולוגי, ברור כי הם לעולם לא יוכלו לכסות שטח מספיק כדי להשיג את המטרה בלבד. במשך כמה שנים זה ניכר לקהילה המדעית ולעולם החוקר את השימור, אולם עד כה, בשום מקום לא ניתן היה להתגבר על הדיכוטומיה בין אזורים מוגנים, המפרידים בין המגוון הביולוגי לבין התהליכים המאיימים עליה, וסמוכים לה. אזורי ייצור, בהם שמירה על המגוון הביולוגי היא מטרה זניחה.

על מנת להיות מסוגלים לשמר את המגוון הביולוגי שנשאר על פני כדור הארץ לאורך זמן, יהיה לכן צורך להתגבר על אתגרים רבים, שגורל המינים שלנו קשור בסופו של דבר גם להם. בהחלט יהיה צורך להגדיל את הידע שלנו על תפוצה ומצב שימור המגוון הביולוגי, אך גם ללמוד ליישב בין יעדים מרובים ומגוונים, כגון חתירה לרווחת האדם ובריאות מערכות אקולוגיות. בהתחשב בעובדה שגידול האוכלוסייה האנושית הוא הגורם האולטימטיבי לאיומים על ההתמדה במגוון הביולוגי, רק עצירת גידול זה באמת יכולה לשים קץ לדעיכת המורשת הטבעית. אזורים מסוימים באירופה הם דוגמה מנחמת לכך, כולל איטליה, שם יערות איטית אך מדידים נובעים בעקבות מעצר הגידול באוכלוסייה וריכוזה באזורים עירוניים, עם נטישה של אזורים כפריים כתוצאה מכך. עם זאת, מאפיינים מהותיים של ההיסטוריה שלנו הם אי הוודאות וחיזוי השינוי. מה תהיה המידה האמיתית של שינויי האקלים? באילו מקורות אנרגיה ישתמשו בשנים הקרובות? למה תוביל חוסר היציבות הפוליטי והכלכלי הקבוע של כדור הארץ שלנו? כפי שמלמדת גם תורת האבולוציה הביולוגית, כל אסטרטגיית שימור שאינה מסוגלת לחזות ולהגיב באופן אדפטיבי לשינויים עשויה להיות יעילה כיום, אך כבר מאבדת בעתיד הקרוב.

עצמי. Soulé, M.A. Sanjayan, יעדי שימור אקולוגיה. האם הם עוזרים? , "מדע", 1998, 279, 5359, עמ ' 2060-61.

ק.ג. Gaston, דפוסים גלובליים במגוון ביולוגי, «טבע», 2000, 405, 6783, עמ '. 220-27.

C.R. מרגולות, ר.ל. Pressey, תכנון שימור שיטתי, "טבע", 2000, 405, 6783, עמ '. 243-53.

נ 'מאיירס, ר.א. מיטרמאייר, C.G. מיטרמאייר ואח '. , נקודות חמות למגוון ביולוגי לסדרי עדיפויות לשימור, "טבע", 2000, 403, 6772, עמ '. 853-58.

ועדת הישרדות למינים IUCN, קטגוריות וקריטריונים של IUCN, גרסה 3.1, בלוטת קיימברידג '2001.


אינדקס

המטרה העיקרית של עבודת ה- IUCN היא "להשפיע, לעודד ולסייע לחברות העולם במטרה לשמור על שלמות ומגוון הטבע ולהבטיח שכל שימוש במשאבי הטבע יהיה שוויוני וקיים מבחינה אקולוגית".

ה- IUCN פועל בעיקר באמצעות חבריו, מקדם בריתות או שותפויות, ממריץ עבודה על ידי זיהוי דרכים חדשות קדימה או מערכות חדשות להשגת יעדי שמירת הטבע.

ל- IUCN תפקיד חשוב בחיזוק היכולת המוסדית של חבריה, כולל מדינות חברות, בעבודתם לשמר את המגוון הביולוגי ולהגן על התהליכים האקולוגיים הדרושים הן לחיי הטבע והן לחיי האדם, תוך טיפוח שיתוף פעולה רב יותר בין מציאות ממשלתית ובין ממשלתית ולא ממשלתית. עידוד מחקר מדעי.

ה- IUCN אחראי, בין היתר, על פרסום הרשימה האדומה של IUCN, כלומר רשימת מינים של בעלי חיים וצמחים על פני כדור הארץ וייחוסם לקטגוריות איום ספציפיות, כמו גם על מערכת הסיווג הבינלאומית לאזורים מוגנים. שתי מערכות הסיווג הללו ייחשבו כיום לכלים חיוניים לזיהוי אסטרטגיות ופעולות מדיניות סביבתית ברמה הלאומית והבינלאומית.

בנוסף לכלים אלה, ה- IUCN ממלא תפקיד מסוים כפלטפורמה לדיון מדעי וכקשר בין ממשלות, מוסדות וארגונים לא ממשלתיים שמטרתם הכרה פוליטית בסדרי עדיפויות סביבתיים. תפקיד זה הוכר רשמית גם על ידי האו"ם, אשר העניק ל- IUCN עמדת משקיף באסיפה הכללית של האו"ם, שם הוא הארגון היחיד המתמחה בסוגיות סביבתיות.

ל- IUCN מבנה מורכב מאוד המורכב מ:

  • מזכירות המונה כ -1000 איש ב -62 מדינות ברחבי העולם
  • אסיפה של כ -1000 חברים ברחבי העולם הכוללת יותר מ -800 ארגונים לא ממשלתיים, כ -110 ארגונים ממשלתיים ו -82 מדינות חברות (כולל איטליה)
  • יותר מ- 7000 מומחים אשר מלווים מרצונם חלק מעבודתם בשש הוועדות הטכניות והמדעיות:
    • הוועדה לשימור המינים (SSC),
    • הנציבות העולמית לאזורים מוגנים (WCPA),
    • הוועדה לניהול מערכות אקולוגיות (CEM),
    • הוועדה לחקיקה סביבתית (CEL),
    • הוועדה לתקשורת וחינוך (CEC),
    • הנציבות למדיניות חברתית, כלכלית וסביבתית (CEESP).

אסיפת בעלי המניות מתכנסת מדי 4 שנים בכדי להחליט על האסטרטגיות ועל תוכנית ארבע השנים של האיחוד ולבחור את הנשיא, את חברי המועצה האזוריים ותפקידים רשמיים אחרים. מאז 1996 אורגנה אסיפת בעלי המניות במסגרת הקונגרס לשימור העולם (WCC) שהפך לאירוע החשוב ביותר בעולם לשמירת הטבע. ה- WCC הראשון התקיים במונטריאול, השני בשנת 2000 בעמאן, השלישי בשנת 2004 בבנגקוק והרביעי התקיים בשנת 2008 בברצלונה בספרד.

בנוסף למפקדה בבלנד, שוויץ, העוסקת בנושאים גלובליים, IUCN משרדים שונים באירופה. משרד אירופי בבריסל, משרד שיתוף פעולה ים תיכוני במלאגה, משרד בבלגרד לבלקן, אחד במוסקבה עבור הפדרציה הרוסית ומשרד משפטי בבון שיש לו משימות תמיכה עולמיות.

IUCN באיטליה ערוך

באיטליה הוקם הוועד הלאומי ל- IUCN בשנת 1999, הכולל את כל הארגונים החברים האיטלקיים ב- IUCN. היו"ר הראשון של הוועדה היה אלדו קוסנטינו, אז המנהל הכללי לשמירת טבע במשרד לאיכות הסביבה והגנה טריטוריאלית. את התפקיד ממלא כיום מנכ"ל המשרד הנוכחי רנאטו גרימלדי.

איטליה הייתה גם המדינה האירופית הראשונה שעמדה רשמית ביוזמת IUCN Countdown 2010, שנוצרה כדי להעלות את המודעות בקרב פוליטיקאים ואזרחים לגבי המטרה הכללית של האמנה על המגוון הביולוגי של "הפחתה משמעותית של שיעור אובדן המגוון הביולוגי עד לשנת 2010".

ה- IUCN אחראי על הרכבת הרשימה האדומה של IUCN של מיני איים, הרשימה האדומה של IUCN או רשימת הנתונים האדומים), שהוקמה בשנת 1948, המייצגת את מאגר המידע הגדול ביותר על מצב השימור של מיני בעלי חיים וירקות מכל רחבי העולם. מינים בסכנת הכחדה מסווגים לתשע קטגוריות: לא מוערכים, נתונים לא מספקים, סיכון מינימלי, כמעט מאוימים, פגיעים, מאוימים, בסכנת הכחדה קריטית, נכחדים בטבע, נכחדים.


וִידֵאוֹ: הוועידה השנתית ה-48 למדע ולסביבה: מושב שימור מגוון ביולוגי בשטחי הניהול של קקל


למאמר הקודם

כיצד להכין כסא גינה: 4 אפשרויות להכנת ריהוט גן לרגיעה

למאמר הבא

מידע על בצל מהלך